קול קורא – הצילו את רדיו הר הצופים!

דן-יה ואני מצאנו לנכון לפרסם את האימייל הזה שנשלח על ידי יקירת התוכנית אמנדה פאלמר תמר מלינוביץ'.
אחרי הקריאה לכו לחתום על העצומה, נכון שזו רק עצומת אינטרנט, אבל זה עוזר. מי שרוצה לעשות עוד יכול ליצור קשר עם הרדיו – 106fmj@gmail.com

מוזיקאים, אנשי תקשורת וחברים יקרים,

אני פונה אליכם כאנשים שאני מעריכה (ואת רובכם גם מכירה אישית לא רע), שאוהבים מוזיקה ותרבות, ושיש להם לדעתי השפעה כלשהי בהפצת רעיונות ומידע. הפנייה הזו היא אישית לחלוטין, ולכן היא נעשית מהמייל שלי, ולא מהמייל הרשמי של רדיו הר הצופים.

כמו שחלקכם כבר יודעים, רדיו הר הצופים נמצא כרגע בסכנת סגירה מיידית. הסיפור (בקצרה) הוא כזה: המחלקה לתקשורת באוניברסיטה העברית נתבקשה לקצץ בתקציבה בשנת 2011, והם בחרו לחתוך את משכורות צוות המפיקים של הרדיו. מדובר בצוות של 3 אנשים, שהיקף משרתם (ביחד) הוא 200 שעות שבועיות בשכר שקרוב למינימום, ועוד עשרות שעות בהתנדבות. הצוות הזה, שגם ככה מקבל מהאוניברסיטה מעט שבמעט, מנהל צוות של עשרות שדרנים מתנדבים, דואג לכל הצד הטכני של התנהלות התחנה, מארגן ראיונות עם מיטב האמנים, תקלוטים של השדרנים במקומות שונים בירושלים, הרצאות של השדרנים על קולנוע ומוזיקה, מייחצן את התחנה, מדריך שדרנים חדשים ובין לבין מוצא זמן להאזין לכל אלבום חדש שמגיע לתחנה. בלעדיהם, אין רדו הר הצופים. אם עד סוף דצמבר לא נצליח להזיז משהו, התחנה תיסגר לחלוטין, או שהיקף הפעילות שלה יצטמצם ביותר מ-75% (וזה התרחיש האופטימי).

כבר נאמרו הרבה מילים על כך שרדיו הר הצופים הוא גוף תרבותי חשוב, לא רק בירושלים (אתם מוזמנים לבקר אצל מורפלקסיס ועידו כדי להתרשם), אבל לא על זה אני רוצה לדבר. אני פונה אליכם ממקום יותר אישי, של מי שמשדרת בתחנה הזו כבר יותר מארבע שנים, והיתה מפיקה וטכנאית בה במשך יותר משנתיים. מבחינתי, רדיו הר הצופים הוא סוג של בית לאנשים שאוהבים לשמוע, לשדר, להפיץ ולהכיר מוזיקה טובה ולא שגרתית. זו תחנת הרדיו היחידה בארץ שאפשרה ומאפשרת לאנשים לשדר שעה שבועית של הז'אנר האהוב עליהם, נידח ככל שיהיה, בין אם מדובר בנויז, פסיכדליה, מטאל, בוסה נובה, אמריקנה או פאנק. זו התחנה היחידה שבה השדרנים לא מוגבלים ולא מצונזרים במה שהם אומרים ומשמיעים. אני אישית שידרתי בעבר פרובוקציות זולות, שטויות מוחלטות, הקלטות מוזיקה ביתיות וקריאות לפעולה אקטיביסטית, ומעולם לא הושתקתי. לשם ההשוואה, כששידרתי ברשת ג', נדרשתי לשלב מוזיקת מיינסטרים ולהיטים ברשימת השידור, ושירים רבים לא קיבלו אישור השמעה (כי הם לא מוכרים, כי הם קיצוניים, כי הם באנגלית,כי הם לא יצאו כסינגל….).

רדיו הר הצופים היא התחנה היחידה שמעורבת מבחינה חברתית ותרבותית במה שקורה בירושלים – אם זה בסיקור אירועי תרבות ואמנות, בשידור הופעות מפאב "הקצה", בתיקלוטים ברחבי העיר, בכתיבה לפאנזינים מקומיים, במגזינים משודרים ועוד ועוד. זו התחנה היחידה שמקיימת מצעד דו-שבועי של מוזיקה ישראלית עצמאית ואלטרנטיבית. זו תחנה שהרבה משדרניה בעבר ובהווה הם מוזיקאים בעצמם – מורפלקסיס, דן-יה שוורץ, ליאור אסטרו, מארקי פאנק, טריקסרין, ענבלסו, רני זגר, גיל כהן, אורי האמסטר ועוד מלא שבטח שכחתי. זו תחנה שהצליחה, עם אפס תקציב ובלי אתר אינטרנט ראוי, לאסוף סביבה מאות מאזינים נאמנים מכל העולם. כן, מכל העולם. בדיוק בשבוע שעבר נפגשתי עם מאזינה שלי שחיה בכפר בהולנד והגיעה לביקור, ואני בקשר אינטרנטי עם עוד כמה מאוסטרליה, ארצות הברית ואנגליה. זו התחנה היחידה שאני מכירה שבה אתה יכול לראיין כל אמן שמעניין אותך, בין אם הוא אמן מתחיל שאף אחד לא שמע עליו (יש לנו ראיון עם אסף אבידן מ-2007, שבו הוא אומר שאין לו סיכוי להצליח בארץ, ואנחנו התחנה הראשונה שהביאה לאולפן את לפט), אמן עבר שאף אחד לא שמע עליו (הראיון עם מוראג מסדרני הדשא הוא חוויה שבחיים לא אשכח) או אמן מחו"ל (תשאלו את הבלאק ליפס כמה הם נהנו אצלנו באולפן), פשוט כי הוא מעניין אותך. אתה יכול גם להתקשר לחברים שלך ולספר להם ששלום גד או יהודה לדג'לי או נועם רותם ינגנו היום באולפן, ולהזמין אותם לבוא לשמוע ולשתות כוס בירה.

כל הדברים האלו, מסתבר, לא ממש מעניינים את האוניברסיטה העברית. גם לא העובדה שלהודיע לאנשים על הפסקת ההעסקה שלהם תוך פחות מחודש זה לא אתי. אני אפילו לא מנסה להיות אובייקטיבית כשאני אומרת שרדיו הר הצופים הוא נכס תרבותי שאסור לאבד – אלו החברים שלי, זה הבית השני והמשפחה השנייה שלי. ועדיין, עם זה שהאנשים בתחנה הם חברים שלי, שאת בן הזוג שלי הכרתי בתחנה, שיש לי חברה טובה שהגיעה לשדר בהתנדבות כל שבוע בתקופה שהיה לה סרטן, ושעבדתי בתשלום בתחנה תקופה ארוכה, אני מרשה לעצמי להגיד – התחנה הזו היא נכס תרבותי. אסור שהיא תיסגר.

אז אחרי כל ההקדמה המאוד ארוכה הזו, אני פונה אליכם לעזור לנו בתמיכה וחשיפה – ככל שיותר אנשים שאכפת להם ידעו, ככה יש סיכוי טוב יותר שמישהו יקשיב לנו, או שנצליח להגיע למישהו שפעם עשה קוק עם הבת של הדיקן ולכן יש לו השפעה. יש לנו עצומה, שאולי תעזור במשהו, בימים הקרובים הנושא יתפרסם בכמה מקומונים ירושלמיים, וכמה אנשים יקרים כבר כתבו עלינו בבלוגים שלהם. ועדיין, כל פוסט, כל טוקבק, כל אזכור תקשורתי וכל חתימה על העצומה יכולים לעזור. אני באמת מאמינה שכל מי שמכותב כאן הוא בעל השפעה כלשהי, בין אם הוא בעל בלוג, חבר בפורום, מוזיקאי או אדם שאוהב מוזיקה ויש לו הרבה חברים שאוהבים מוזיקה. כמובן שאם יש לכם קשרים כלשהם בחלונות הגבוהים ובמגדלי השן של האוניברסיטה העברית, נשמח מאוד להיעזר בהם.

אז תודה רבה לאלו מכם שכבר התייחסו, חתמו, הפיצו ופרסמו, ולאלו שמתכוונים לעשות זאת, ושיהיה סוף שבוע חורפי ונעים,

תמר
(שמשדרת שתי תכניות בתחנה, וגם עבדה בה כמפיקה בעבר)