אני, את אשתי, אוהבת עד מאוד.
אחרי הפוסט מאתמול אני אוהבת אותה אפילו יותר. על היכולת לראות דברים קטנים, להעריך את גדולתם, ולקרוא לי ככה, ליד כולם, אשת חיל – כאילו קמתי והכנתי עוגת בננות ביד אחת בעודי מחתלת את הילד בשנייה, ובשלישית מזמרת שירי בוקר להנאתי (האמת הייתה שאמנם הכנתי עוגת בננות, אבל אז יאיר רצה יחס, ולא יכולתי לתת לו, כי העוגה, והוא בכה וצעק, ואני איבדתי עשתונות, ודן-יה, שבדיוק קמה רק כדי לעשות פיפי, הייתה צריכה לוותר על המשך השינה ולקחת אותו. כי אני חשבתי שאני יכולה גם …