פוסטים שקשורים לטלויזיה, קולנוע ואוכל

דן-יה שמחה מאוד מאוד לארח את דוֹבי, הכי שמחה. אנחנו מדברים על מלא דברים שהם מוזיקה וטלוויזיה וכל מיני סדרות שאם אתם קוראים כאן אז אתם כנראה רואים. למשל: דוקטור הוּ, דוקטור הוריבל, באפי, המפץ בגדול (באזינגה!) ודברים נוספים שברומו של עולם כמו הסאונד של סקס בוב אומב.

אז לפני כמה ימים ובעקבות דיון (עקר לחלוטין, שהרי ברור לכולנו שטננט הוא הדוקטור הכי שווה) בטוויטר החלטתי שהגיעה השעה לסקור את הנושא. לא יכולתי להתאפק והכנסתי עוד שאלות כמו: פרק מועדף, קומפיון אהוב, גזע מועדף וכו.

הסקרנות תהרוג את החתול. ואת איימי פונד.

"הרי תמיד ישנה שפת הרחוב, לעיתים היא מנפיקה פנינים, לרוב לא. כולנו משתמשים בה, חוץ מאולי דן כנר. אז מה הבעיה?
שעד לדור שלי נחשפנו לשפה נכונה, תקינה, יפה בבית הספר, בחדשות ושידורי הטלויזה, ברדיו. אפילו הסדרות המדובבות כמו צבי הנינג'ה, נילס, שוטרים וגנבים ועוד ועוד, כולן דובבו בעברית יפה ונכונה".

יובל ממש, אבל ממש עצבני על זה שהחליטו לדבב מחדש סדרות קלאסיות. לא בגלל הנוסטלגיה הפרטית שלו, אלא בגלל שהוא יודע שזה לא הולך לעזור לדור הבא לדבר עברית.

יש יאמרו שעל בלוג שמכבד את עצמו לשמור על רמה מסויימת של כתיבה, של שפה, של נושאים ראויים ובהחלט- רזולוציה.
למזלי, לא אני ולא דן-יה מכבדים את עצמנו. לא באופן שאתם חושבים לפחות. אז הנה, שלפתי כמה דברים מהמצלמה הגרועה של הסלולרי שלי.

הסדרה הזו, שבקושי סחבה עונה היתה הדבר הטוב היחיד מביתו של ג'וד אפטאו. תאמינו לי.

לאחרונה חזרתי על מעט הפרקים ששודרו ונזכרתי שהיתה לה מוזיקה מעולה. אבל אבוי, אני לא מוצא את הסאונד טרק!
בכל מקרה, נזכרתי שמזמן לא עשו סדרת נעורים טובה. כזו שנגעה. או שאולי אני לא נער.

אני אישית הכרתי מר רוסו, והייתי בגיקס, או אולי חצי חצי, אלפא גיק קראה לזה אושיית אינטרנט מפורסמת. אבל לא פריק. לא לפי ההגדרה. אני מניח שבסופו של דבר, שתי הקבוצות הן אאוטקסטיות שזוכות לדיכוי על ידי החבר'ה היותר פופולריים. אבל כשאנחנו גדלים אנחנו יותר מעניינים מהאלו האחרונים, אנשי המאזדה-גולדן-2.4 ילדים-דירה ברעננה/כפ"ס.