כיון שעבר זמן כה רב מאז סקר דוקטור הוּ הגדול שנערך ממש כאן בבלוג בשלושה באוקטובר 2010 (ותוצאותיו מפורסמות כאן) שירי החליטה שעלינ ו לסקור מחדש, הרי הימים היו ימי תחילת העונה החמישית והשמחה \ כעס היו רבים.

אז חברים יקרים, מוגש לפניכם ללא לאות ומשוא פנים – הסקר הגדול:

 

 

בקצרה:

הקואליציה גדולה, לרוב הקואליציה אין אידיאולוגיה, מספיק לחץ כלשהו של גורם משמעותי (אמריקה?) ודברים עשויים לזוז פה!

ועכשיו בגרפים

להלן חלוקה של חברי הכנסת לפי קואליציה \ אופוזיציה מול ציר של בעלי אידיאולוגיה (כאלה שלא יתכופפו מול לחץ של האמריקאים לעשות שלום או מדינה פלסטינית או כל שטות אחרת שהאמריקאים האלה עשויים לחשוב עליה) ונטולי אידיאולוגיה (אלו שכל תחושת השליחות שלהם ממוקדת בהשארת ישבנם בעמדת כוח):

והנה כיף גדול (חלוקה שרירותית אך נעימה לעין) של הקואליציה לפי בעלי \ נטולי אידיאולוגיה:

ברור לי שהדברים שעשויים לזוז יכולים להיות גם טילים ומטוסים לכיוון איראן, אבל אני סמולנית נאיבית ובא לי להאמין שהאחדות הלאומית משוללת האידיאולוגיה שלנו תוכל לעשות מה ששום ממשלה חדורת אידיאולוגיה לא תצליח לעשות – שלום.

(ומלבד זאת אני סבורה שאין תרחיש ריאלי טוב יותר לעם מממשלת האחדות)

למי כדאי להצביע?

הערת אגב, כתבתי את זה כבר בפייסבוק וטוויטר וכאלה, אבל חשוב לי לחדד: בבחירות הקודמות שקלתי בכובד ראש להצביע לציפי לבני, רק על בסיס הפרסונה שלה. אם הייתי עושה כן היה לי יום מאוד קשה היום.

כשאנחנו ניגשים להצביע יש לנו שורה של שיקולים בעד ובנגד (מאיר שלו) – אני החלטתי בעקבות ממשלת האחדות ולמרות שאני חושבת שיצא מזה רק טוב לא להצביע לעולם על בסיס פרסונלי אלא רק אידיאולוגי, כמו כן החלטתי (החלטה פחות מעוגנת בהגיון ויותר בתחושה) לא להצביע למי ש"יש לו סיכוי אמיתי" (שזה מנדטים ביופמיזם) אלא למי ש(זה הולך להעיף אתכם מהכיסא) מייצג את דעותיי ועמדותיי בצורה הטובה ביותר.

אני ממליצה לכולם לנהוג כמותי.

וזהו.

שלושה שירים על גיבורי על, או רשעי על.

נתחיל משיר שרק (או בעיקר) הכותרת שלו קשורה באופן ישיר, מתוך רוקי הורור פיקצ'ר שואו (מופע האיימים של רוקי) השיר שהוא הפוסט אפוקליפסה. אם זכרוני אינו מטעני הוא קורה אחרי שהכל נגמר, אחרי שריף-ראף ומג'נטה אוסרים את פרנקנפורטר ומגלים אותו בחזרה לכוכב הלכת שלהם (או הורגים אותו? סלחו לי, לא ראיתי את זה מאז כיתה יא' באולם נידח בפסטיבל ערד).

גיבורוּת העל כאן היא אולי הנגיעה בחלק הנמוך ביותר והיכולת להמריא ממנו.

Super heroes – RHPS

ועכשיו סופר וילן (רשע על) או אחד שמאמין שיום אחד יהיה רשע על. בכל מקרה השמועות מספרות שעוד נזכה לראות אותו שוב בקיץ הקרוב. ובהערת אגב – זו יופי של דוגמא לעיצוב של רשע על, כזה שמתחיל מהפרעה אישיותית קטנה ובעקבות טראומה ורצון להיות חלק ממשהו הופך למה שהוא. אני סקרנית לראות מה יקרה בהמשך.

בבקשה:  זו תחילתו של יום חדש וכל הציפורים (והכותרות בטמקא) מספרות שאתם הולכים למות.

Brand new day – DHSAB

הסיבה שבגללה נכתב כל הפוסט הזה – האקלים החברתי ובכלל גלי האלימות (גם אם רובם מומצאים ע"י העיתונות – מומלץ לקרוא) והעדר העתיד למדינה הזו מרגישים כמו כר פורה להופעתו של גיבור על שיעשה משהו אפקטיבי.

אין לנו סיכוי לסופרמן או לרובין הוד, למרות שאנחנו הולכים והופכים לגות'הם באטמן כבר לא יבוא, אצלנו הגיבורים היחידים הם אלו מצבא ההגנה.

ותודה לאליוט.

פוליאנה פרנק – גיבור בצבא ההגנה

למרות שסביר להניח שדוקא רשע-על הוא זה שיהפוך פה את סדרי העולם.

ומלבד זאת אני סבורה שרועי צודק.

שלושה שירים שאני אוהבת ושבאופן (אנוּס לגמרי, אני מודה) מדברים על מה באמת חשוב: הבריאות, הכסף והילדים.

הבריאות

אז קודם כל, כמו שסבתא שלי תמיד אומרת ובכלל – העיקר הבריאות. חייבת מילה על בתרי זוזיי – אם אין לכם או מעולם לא שמעתם אותם תשיגו לכם מהר. זה אחד מהדברים הכי נהדרים ברוק הישראלי (סוג של ישראלי) לדורותיו. יש שם כמה פנינים שתודו לי עליהן בדיעבד.

אז העיקר הבריאות, או במילות המשורר:

…ואת לא מוצאת בגדים
שלא נראים קטנים
מחר נתחיל בדיאטה
ונאכל רק אוכל דל
ולא נעשן בכלל
העיקר הבריאות
נשתדל שלא למות
ולא לאבד איבר
שנגיע עד מחר
הבריאות זה העיקר

(כשהלכתי לבדוק שאני מצטטרת נכון גיליתי שגם ליוני בלוך יש שיר שקוראים לו "העיקר הבריאות" אפרופו שירים עם אותו השם, לרם אוריון יש כנראה ממש קטע עם זה )

אז הנה, להנאת הכלל – העיקר הבריאות של בתרי זוזיי (מתוך האיפי הנפלא "בתאבון")

בתרי זוזיי – העיקר הבריאות

הכסף

ואם בסדרי עדיפויות עסקינן, אז עוד אחד מהשירים האהובים עלי ביותר – "אנחנו כאן בשביל הכסף" של סופרגראס. להקה שחבל שאין יותר כמוה.אני תמיד יותר שמחה אחרי שיר של סופרגראס.

אין לי הרבה מה לומר בנושא, כולנו כאן בשביל הכסף, לא?

כאן בשביל הכסף – סופרגראס

הילדים

אפשר לקרוא את זה כפדופיליה ואפשר סתם, ברוח המאבק שגואה, דועך, מוכפש, נקבר בטרם עת וכאלה לקרוא את זה כמו שהם התכוונו (בחלומות שלי, אין שום דבר בטקסט שמאשר את זה) רובי וקיילי – אלילי פופ משגעים שבאו בשביל הילדים (ובשביל הכסף של ההורים של הילדים) או לפי הקליפ המשגע – באו כדי לעשות ילדים. תגידו מה שתגידו, אני אוהבת את שניהם:

וממש בקטנה, בלי קשר לפוסט – יש פיונה אפל חדש, קשה שלא לחגוג את זה בשלל דרכים:

Every Single Night by fionaapple

שני שירים מתקופת הבררה של דויד. בתקופה שהוא ניסה להיות ביטלס, פינק פלויד, בוב דילן, בלוז בסיסי וכל דבר שהוא לא מה שהפך להיות.

זה מצחיק, דיוויד בואי בן ה- 19 הוא אמנם חינני אבל לא ספק בלתי מבריק (ואפילו טיפה טיפה טיפה טיפה מזייף) – כמובן שהכל יחסי, באופן אישי לא הייתי מסוגלת להתקרב לכתיבה באיכות הזו גם עם 33 שנותיי, אבל אני לא דייויד בואי. בשביל הדבר שהוא הפך להיות זה קצת כיף ונעים לדעת שפעם הוא היה כזה רגיל, כזה קל להשפעה, כל כך לא ממוקד מוזיקלית.

אבל אפילו השנים הגרועות של בואי מכילות שירים (בינוניים) שהיו גורמים לי לעצור בצד לו שמעתי אותם כמשהו חדש ברדיו המסחרי של היום.

אז הנה שני שירים חצי רנדומליים, הראשון מ- 1966 נשמע כמו המון דברים אך לא כמו דייויד, נשמע כמו זומביז, או משהו סופר אמריקנה… זה הסייד בי של הסינגל "Do Anything you say" וקוראים לו "Good Morning Girl".

בוקר טוב ילדונת

הנה השני, בערך שנה אח"כ וכנראה אחרי שהוא שמע על \ פגש את סיד בארט ושמע את סג'ט פפר. להלן השיר Maid from Bond street.
(67' חחח… זו השנה שהיתה בה איזו מלחמה לא?, משהו עם כיבוש משחית וזה)

העוזרת מרחוב בונד

אני סבורה שזה מתוק.

(אם בא לכם על שיר של הביטלס, כלומר, אחד שיכול היה להיות שיר של הביטלס שנתיים שלוש לפני גגלו את And i say to my self)

זה כמעט בלתי סביר שממש אותו הבחורצ'יק הוציא שנתיים אח"כ את Space Oddity.

שתי נשים, שני עיבודים לכלי קשת, האחד מטריד, עוכר נשימה וחשוק שיניים (פיג'יי) השני מלא, היפראקטיבי, הרמוני על גבול הדיסני ועם סוף טוב (מוזיקלית).

בובת מין בגודל אמין
זוהי פולי ג'ין הארווי מתוך – הפטר ממני (להפטר ממני?) בשירהּ בובת מין בגודל אמין (תרגום חופשי)

היפר בלדה
זוהי ביורק מתוך המיני אלבום שכולו רמיקסים – טלגרמה בשירהּ היפר-בלדה.

ובונוס טראק -

לפעמים יש שני שירים עם אותו השם, לעיתים רחוקות שני השירים טובים.

הנה דוגמא אחת – מתוך התקליט החדש 'לחישת במה' של שרלוט גינצבורג – ובמקביל מתוך האלבום 'בית חלומותיי' של קוקורוזי. מצחיק או אולי סתם נחמד, שקוקורוזי נתנו לתקליט ההוא מ- 2004 שם בצרפתית שהיא שפת האם של שרלוט גינצבורג (הסתבכתי, היא שפת האב של שרלוט, בירקין היתה בריטית).

ועוד אחד סתם בשביל הכיף – גיבור גיטרה של נעם רותם וגיבור גיטרה של רם אוריון. לא ארחיב במילים, שני שירים מצויינים, קצת "החלום ושברו" אם תרצו.

גיבור גיטרה של נעם רותם גיבור גיטרה של נעם רותם שיצא כחלק מתליט המופת 'חום אנושי' בשנת 2004

גיבור גיטרה של רם אוריון גיבור גיטרה של רם אוריון שיצא כחלק מהאיפי המשובח גיבור גיטרה בשנת 2005

* עוד שני שירים שחולקים שם (ותו לא במקרה הזה) – חבר ערבי של באגו דאגו וזה של דפנה והעוגיות…

מכירים עוד?

אמרתי לו נדמה לי שאתה מאוד דומה לי

יש שירים שמצליחים לא לעזוב אותי לאורך זמן רב.

מומלץ לראות בגדול ולא רק כי שרלוט גינצבורג מהממת אלא גם כי הקליפ נפלא.

Charlotte Gainsbourg – Heaven Can Wait from Charlotte Gainsbourg on Vimeo.

Official video of the new Charlotte Gainsbourg's single, in duo with Beck.
Directed by Keith Schofield.

IRM on iTunes
iTunes US : http://bit.ly/8JuXLC
iTunes France : http://bit.ly/652Y63
iTunes Italy : http://bit.ly/dnyGrI
iTunes Germany : http://bit.ly/8MoB59
iTunes Japan : http://bit.ly/cdXT7m
Other countries : http://bit.ly/5Pfe70

IRM CD album on Amazon US
http://bit.ly/dtRqQ8

Exclusive autographed CD album
Newbury Comics : http://bit.ly/daS3en

CD album + exclusive poster
Insound : http://bit.ly/8fNSbn

IRM (Edition collector CD/ DVD)
FNAC : http://bit.ly/4VoVQM
Amazon FR : http://bit.ly/7pR33v

IRM Vynil + MP3
Insound : http://bit.ly/76FzlR

Very Limited Deluxe Box on charlottegainsbourg .com :
FR : http://bit.ly/4H1TpT
EN : http://bit.ly/6GpHVa
. 26cm x 26cm x 6cm box
. CD + DVD Limited album edition
. The complete album as 3×10" Vinyls
. Exclusive 4th 10" Vinyl including 3 unreleased remixes
. 4 photographs (26 cm x 26 cm) of Charlotte Gainsbourg

זה קורה לי פתאום שאני שומעת משהו שמזכיר לי משהו שמזכיר לי משהו ויוצא מן סופר מיקסטייפ כזה (לדעתי) שמתאים באוירה, בקצב במסר בטקסטים והכל.

אני מאוד מרוצה ממנו ויש לו רף כניסה גבוה – השיר הראשון (שכמובן התחיל את הכל) הוא שומר-סף די אלים, לא מתאים לכל אחד…

מיקרו-מיקסטייפ פוריטני

אפשר גם להוריד את הקובץ.
(זה ראר שבתוכו מפ3, אורכו פחות מ- 12 דקות)

בכל פעם שיאיר ואני הולכים ברחוב אני חווה רגעים של התעלות והתרוממות רוח.

מסתבר שכל הנושאים היומיומיים שטורדים את מנוחתנו ומפלגים את העם (צדק חברתי, כיבוש, רמי קליינשטיין) הם זוטות. כל הקמפיינים שמוכרות לנו כל מיני עמותות לטובת אחדות לאומית כזו או אחרת מיותרים לחלוטין; כי כשיאיר ואני הולכים בגאווה יחד ברחוב יש רק נושא אחד שמעניין את הרחוב הישראלי כולו: מפחיד יותר מהאיום האיראני, רועש יותר מאנסטסיה מיכאלי הדבר היחיד שמאחד סוף סוף את הרחוב הישראלי – נשים כגברים, צעירים כזקנים, אשכנזים כמזרחיים והנושא הוא המוצץ של יאיר.

כמה שורות שהספקתי ללקט בשנים האחרונות:

• איזה תינוק מתוק, חבל שיתרגל למוצץ
• איזה ילד יפה, למה הוא עם מוצץ? (כי זה נעים לו)
• חמודי אתה כבר גדול, אתה לא צריך מוצץ! (את כבר גדולה, את לא צריכה מקל הליכה)
• אלי: הוא לא גדול מדי בשביל מוצץ? (לא)
• הנה, לך לאמא ותגיד לה שאתה כבר לא צריך מוצץ (הנה, תלך לבי"ח ותגיד להם שאתה כבר לא זקוק למוח שלך)
• בוא הנה ילד, תו לי את המוצץ שלך (בואי הנה גברת, תני לי את הארנק שלך)
• את יודעת שזה לא טוב לו המוצץ, זה יכול להרוס לו את השיניים \ הדיבור \ ההתפתחות \ שיווי המשקל (באמת? לא ידעתי, זו הפעם הראשונה ששמעתי את זה!)

והחביב עלי מכולם, אנשים שבוחרים ברדך שאינה מילולית ופשוט ניגשים לילד ומוציאים לו את המוצץ בשובביות \ בחיוך. (זה קורה המון! אתם לא תאמינו כמה)

כן.

בחיי.

אז הייתי רוצה לעשות כאן סדר בדברים:

1. זה לא עניינו של אף אחד. הוא יגמל ממוצץ מתי שהוא יחליט (למעשה הוא כבר החליט, אבל לא רציתי לקלקל לכם את ההפתעה).
2. אם יש לכם בעיה עם מוצץ או אם אתם רוצים אחד, לכו תקנו.
3. אני יודעת שהוא נראה גדול לגילו (3) הוא אמנם גבוה, יפה ודובר שפה עשירה יותר ממה שאתם יכולים לדבר בגילכם המופלג אבל באופן מפתיע  זה עדיין לא עניינו של אף אחד.
4. אל תגעו בילד שלי בלי רשותו, אל תקחו ממנו כלום, תכבדו את המרחב שלו ואל תפלשו. בחיי שהבא שיעשה את זה יחטוף בעיטה.
5. אפילו היה הוא בן 18 נוהג במכונית עם שלט נהג חדש מאחור ובפיו מוצץ – גם אז (הפתעה) זה לא היה עניינו של אף אחד
6. יש לו אמא, למעשה שתיים – תודה.
7. וברוח הטוויטר: זדיינו.
8. בברכה: יאיר, מתן והאמהות שלהם.

בתמונה: ילדים אומללים שמשתמשים במוצץ, צילום אילוסטרציה

* גם התגובות שלכם בפייסבוק על זה שהוא יותר יפה בלי מוצץ וזה, בחיאת. תודה.