עכשיו עכשיו – 9:00 לייב ברדיו הר הצופים 106FM באזור ירושלים, או באינטרנט הקרוב לביתכם!

דברים שדיברנו עליהם

המון המון טלויזיה- באפי, אנג'ל (שזו מאפייה אגב), טרו בלאד, דר' הו, טורצ'ווד, סופרנוס, דקסטר, חשיפה לצפון, טווין פיקס, מאדמן, צ'אק, BSG, B5, ST ועוד המון קיצורים אחרים. רק על בברלי הילס 90210 לא דיברנו… וגם על מצויירים.

יובל חושב שפעם היו דוחפים את הגבולות באופן בוטה, היום הוא לא יודע אם הגבולות פשוט נדחפו, או שהדחיפה נעשית באופן עדין ומוסווה יותר. בכל מקרה הוא מאוכזב. כמו כן, הוא למד ש love is all הם שוודים, מה שמסביר את הבחירה שלהם בפופ… מה הקטע של שוודים ופופ?

דן-יה מופתעת כל פעם מחדש לגלות שיש אנשים קוּלים שאוהבים את באפי (כמו ירון טן ברינק למשל) ומופתעת קצת פחות לגלות כמה מהאנשים שהיא חברה שלהם בטוויטר יודעים לשלוף תשובות על באפי בזריזות. הדבר הכי גיקי שעשיתי השבוע היה להתלהב נורא מזה שאשתי היפה (דנה, בשבילכם) חשקה בגאדג'ט ומחרתיים יש לדפנה והעוגיות הופעה עם נעם נבו, שהיא מן גרסה של דפנה (במראֶה) וזה מצחיק.

אז קצת חפרנו לכם [אני גם לא אוהבת את הביטוי "חפרנו" וגם יש יש אי דיוקים מזעזעים במשפט הזה יובל: השימוש בלשון רבים (אם כבר "דן-יה חפרה") והתאור 'קצת' (אם כבר "ווא ווא ווא כמה דיברנו")] ווא ווא ווא כמה דן-יה דיברה בתוכנית הזו… אבל היתרון הוא שהמוזיקה מעולה! הנה, תראו בעצמכם.

דברים שהשמענו

1. Breeders – Little Fury
2. טאטו – ערפד
3. Antsy Pants – Vampire
4. Cake – Short Skirt, Long Jacket
5. Vermillion Lies – The Astronomer
6. נעם נבו – בוא נכניס את ישו לתמונה
7. טאטו – מריה
8. Amanda Fucking Palmer – Leeds United
9. Love Is All – Last Choice
10. Frank Black – Headache

אז… כנראה שהיה פאק במחשב שידור והתוכנית לא שודרה לייב באינטרנט. אז הנה לכם הגרסא המוקלטת, עוד לפני תום השידור החי!

והנה קטע מובחר. מוקדש ליאיר שעוד לא בחר אם הוא פריק או גיק, אבל עכשיו במערכת החינוך הממוסד- ממש כמו טרוי ועאבד מקומיוניטי שהקטעים שלהם בסופי הפרקים של קומיוניטי הם סיבה מעולה לראות את התוכנית, וזה קשור גם לחג (אמנם כריסטמס, אבל מי סופר) וגם יש בו שירה וזו בעצם הברכה שלנו אליכם לשנה החדשה:

(זה קטע הרבה יותר טוב שלהם, אבל הוא לא היה מספיק קשור לתמה: עאבד וטרוי עושים אריק ובנץ)

והנה התמונה השלמה שהיא תמונת הפוסט, צולמה ע"י תמר זיו ממש לפני כמה ימים אחרי שהיתה באולטומורוזארטיז בניו יורק שאותו אצרו (wait for it) הברידרז. אוף, אנחנו אוהבים את הברידרז אבל מפרגנים לתמר (זונה!) על זה שהיא גרה בניו יורק. עוד תמונות משם אפשר לראות בסט הזה בפליקר שלה.

—כן, אני יודעת שקוראים לזה סימפולים, אבל זה הרבה פחות מרגש ורומנטי—

אז דיברתי כבר בתוכנית (פריקים וגיקים, כאילו דה?!) על הפתיחה של הי-יו-יה בסוף של "אני תלוי על הצלב" של פורטיס, והיום בגלל אני כבר אנוח בקבר נזכרתי ב: "Ainsi font, font, font. Les petites marionnettes" שמצוטט ב"חדשות" של החברים של נטאשה (או אולי 'מושמע ברקע' יהיה ביטוי יותר הולם), באותו ז'אנר גם דנה ברגר צועקת בחן רב (חן של האלבום הראשון, המעולה שלה) את I'm a Private dancer בפתיחתו של עוד שיר באלבום.

אבל ביננו, הציטוט שהכי הרס אותי (שהוא גם היחיד מכל אלה שהוא סימפול) קרה לי כשקניתי את הדיסק של וויקליף ז'אן, קניתי אותו איך שיצא כי הייתי אז בקטע של היפהופ והוא היה מפיק מגניב.

אני ממש זוכרת שנסעתי לתומי באוטו ופתאום תוך כדי הדיסק שמעתי את הדודאים, חשבתי שאני משוגעת והשמעתי את זה למלא אנשים. אממה- לא היה אז אינטרנט אדיר כמו היום ורוב האנשים לא מכירים דודאים אז כולם צחקו עלי.
היום, בערך עשור מאז ששמעתי אותו נזכרתי לבדוק, וצדקתי.

הנהו לפניכם, שיר התן בדיסק של וויקליף ז'אן משנת 1997:

את הפילמ הזה צילמתי במצלמה שלקחתי במשיכה ממעוז, היא סוג של לומו ומצלמת שמונה תמונות בפריים אחד. הפעם, משום מה, יצאו רק ארבע בכל פריים (הארבע התחתונות).
אם הייתי הולכת לאחד המקומות האלה בתלאביב שרגילים בהיפסטרים והלומו שלהם הוא בטח היה מספיק חכם כדי לפתח את הפילמ בהתאם לשחור של התמונות שנחשפו ולא לשחור המוחלט של החשיפה הבעייתית.

אבל לא הלכתי לכזה,

קקי בידיי.
בכל מקרה, אלו שנדמים כאילו הם שמונה תמונות בפריים הם שקר, אני ופיקאסה הדבקנו אותם.

היום השארתי את יאיר בגן והיה לי קשה, בד"כ לא קשה לי.

הוא מרחיב לי את הספקטרום של הרגשות הילד הזה, יש הרבה יותר סוגים והכל הרבה יותר רווי (saturated).

יש הטוענים שזה דבר טוב.

עכשיו עכשיו – 9:00 לייב ברדיו הר הצופים 106FM באזור ירושלים, או באינטרנט הקרוב לביתכם!

דברים שדיברנו עליהם

טוב, אז האמת שלא ממש הצלחנו לדבר על כלום, תנו לי להסביר: הפעם במקום להקליט תוכנית כרגיל וככה, החלטנו (זה היה רעיון של יובל, אני מנערת חוצני) ללכת ולשדר מאולפן של איזו אמנית שוליים (עם מיספייס, הייתם מאמינים??). לירושלמים יש חולשה לאינדי. אני מבינה את זה ומקבלת. אז את כל התוכנית נשדר מהאולפן שלה- שנמצא בנתניה (שזה כבר משונה). מתישהו באמצע דן-יה אמרה "לא מזיק ברובו", שהיה דיי גיקי.

בקיצור, זה מה שיקרה בתוכנית הזו, אנחנו ננסה להשמיע את השירים הבאים:

1. אני שונה!
2. חנה סשן- חמש
3. שלמה ארצי – צוותא (בחירה של חנה)
4. אנוק – מישל (בחירה של חנה)
5. חנה סשן – בדד
6. בן מקפל חמישה – צבא (זה לכבוד המילואים שלי?)
7. חנה סשן לייב – טחינה
8. חנה סשן – למה אוף
9. דאוד בואי – נהג-פנים יום שבת
10. בריטני ספירס – רעיל!
11. טום וויטס – דנג'ה, מה היה השם של השיר?? (כשתראי נמר בשלג… זה היה שם הסרט!)
    השם של השיר הוא "דברים של חייל" הכל למעו המילואין שלך
12. חנה סשן – את ירוקה

והכי חשוב, באמת הכי חשוב, מזל טוב ליאיר שמתחיל היום גן, לראשונה.

אז, יאיר, זה בשבילך-

אז עכשיו

להב הלוי, שהוא אחלה גבר, מדבר על עטיפות אלבומים.

יש אלבומים שקל לתמלל את העטיפה, זה יתרון בולט, אייקוניזציה. למשל "התקליט עם המשולש" ו"התקליט עם האיש הבוער" של פינק פלויד. אנחנו לא יכלים באמת להפריד בין ההצלחה של התקליט לתוכן המוזקלי, ולמרבה ההפתעה על חלק מהעטיפות האייקוניות של זמננו אין בכלל את השם של התקליט או האומן.

קוממרבול עטיפות

(מבטיחה לתת תמונות אח"כ, מצחיק לכתוב על עיצוב במילים)

• העטיפה הראשונה שהוא בחר לדבר בה היא זו שבה אומן מעורב בעיצוב, אנדי וורהול ו"אלבום הבננה" של הוולווט.
• םאטי סמית והצילום של מייפלת'ורפ
• ראשים מדברים והעיצוב עם היפוך האותיות, מרתק, אמרו לו שזה לא יתפוס ואנחנו יודעים מה קרה עם זה
• סקס פיסטולז – ג'יימי ריד, עבד הרבה עם העניין של תלישת אותיות מעיתונים (אני חושבת על דודו גבע)
• העטיפה של נוורמיינד וסיפור מצחיק על הבחור בעטיפה, שהיא אולי לא אדירה אבל ווא, השיאה רושם (400 דולר קיבלו ההורים של התינוק)
• לונדון קוראת של הקלאש והעטיפה עם הגיטרה בתהליך השבירה (שמסתבר שהוא הצטער על זה אח"כ)

איזה יופי, לוגואים של להקות, אני אוהבת לוגאים של להקות את שלנו, אגב, עיצבה מיכל סהר הנפלאה.

<<מייד נמשיך>>

והעטיפה של המהממת של מתי כספי עם האינטרקום ובלי התמונה של מתי כספי.

ועכשיו, יש לי את הכבוד לתמלל את

דויד טרטקובר

אני מייצג את המבוגר האחראי. חזרתי מלימודים בלונדון בסוף 69 והעטיפה הראשונה שעשיתי היתה של השלושים, לקחתי את הסלוט משין והחלפתי בפרצופי הלהקה.

אתם כאן עכשיו נחשבים "תעשייה" אבל כשאני התחלתי לעבוד לא היו מילים כמו שיווק או קהל מטרה, עבדתי ישירות מול תלמה אליגון ועמירם הארבן מסיביאס, לא היו בדיקות מול השוק, היית צריך למכור את העטיפה לאמן ושהוא יאהב אותה.

אז החוויה של ההאזנה בשנות השבע=ים היתה שונה, לא לכולם היתה מערכת סטראו, היו מתכנסים לשמיעה משותפת ולעטיפה היה תפקיד משמעותי בהתכנסות, היו מעבירים אותה מיד ליד. היום זה כמובן שונה ומעפן ומנוכר (זו הערה שלי, הוא לא נראה ממורמר)

כדי לעשות עטיפה הייתי מקשיב לסקיצות ופוגש את האומן

ועכשיו דורון עדות

ששולט על שוק רם וגדול, נניח כל יוצאי כוכבנולד, מזרחית וגו.

דורון מייצר עטיפות עם פרצופים, המניע הוא כמובן שהקהל כבר מכיר את הפרצוף וזה רעיון טוב להשתמש בו, שיווקית. וגם יותר קל עם סולן מאשר עם להקה. פעם כשהיו תקליטים אז היה יותר מקום על הקנבס היה אפשר לשים להקה שלמה (נניח, כוורת, דוּד- שבעה אנשים!) אבל אז עברנו לדיסקים ויש בד יותר קטן.

הוא אומר שבאופן מפתיע, דוקא כל המזרחי מאוד פתוחים לנסיונות וכיוונים חדשים, בעיקר בסינגלים.

[מנחה את הפאנל בחן רב וראוי לציור איתי מאוטנר]

דוגמא יפה לעטיפת אלבום (איתי מ.) סימולקרית לדעתי, היא זו של שולי רנד (זו עם הצלילה במים והרפרנס לנירוונה). ואז דורון אומר משהו מעניין על תקליט ראשון ואיך תמיד לא נותנים לו שם.

המיתוג של חומר מקומי, התקליט של הדג נחש (הערה על יובש 2010), המיתוג שלהם וכו.על זה שבמבה הוא חומר מקומי. תכלס, הברקה.

– הערת אגב, כתבתי עכשיו בטוויטר "למישהו יש מסטיק" ויונתן קוטנר העביר לי אחד, מקסים–

עכשיו ג'וּבּוֹי

שהייתי ממש שמחה לספר לכם על מה הוא מדבר אבל זה ממש מעפן לנסות להסביר את העבודה שלו, היא מקסימה, נורא "עשה זאת בעצמך" מעורבות מוחלטת בתהליך הייצור, כל עטיפה היא יוניקית.

מקסים (ואני לא עושה סלף פרומושן, אבל תראו איך אנחנו עשינו את העטיפה האחרונה של דפנה והעוגיות ביוטיוב בתחתית הפוסט).

יש משהו נפלא בזה, למשל, התקליט של הברידרז, fate to fatal, הם הדפיסו לבד את כל עטיפות הוינילים, גם לזה יש יוטיוב, מבטיחה למצוא.

בכל מקרה- חפשו אותו.

עכשיו לשאלות.

כמה מילים שלי על מוזיקה ומסחריות

אבל ממש לא לעומק, רק הערת אגב ומשהו שצרם לי:

בדרכי החוצה פגשתי חברה (מעצבת, צלמת) שאמרה על הפאנל הזה "היו צריכים לתת את כל הזמן שהיה שם לג'ו-בוי" עניתי לה בתגובה שזה טוב ויפה כל מה שהוא אומר אבל אי אפשר בכנס שתכליתו העתיד ה(בואו נגיד את האמת)מסחרי של המוזיקה, לדבר ברצינות על אומן (נפלא ככל שיהיה, זה נתון לשיקול דעת) שאומר בלי להתבלבל את המשפט "מעולם לא בדקתי כמה עותקים מכרנו מתקליטים, זה לא מעניין אותי".

ואפשר לעשות את זה בלי למכור את העקרונות שלך, יש עטיפות אלבומים מאוד יפות בשוק של מעצבים מוצלחים שמחפשים יצירתיוּת אבל לא דופקים על הדרך את פוטנציאל הייצור והנגישות (כלומר: מסחריוּת). אפשר ואפילו רצוי לעשות עבודה טובה, לא חייבים לעשות עבודה טובה שתגביל מראש את קהל היעד, לא חייבים להיות אליטיסטים רק למען האליטיסטיות.

ככה הכנו את עטיפת האלבום האחרון

הנני כאן מדווחת עליכם בלייב מועידת המוזיקה של הייניקן, אני מקווה שלמושב הזה יהיה מה להציע, ברוב הכנסים שהייתי בהם אין הרבה דברים חדשים ואני תוהה כל פעם מחדש: מי הולך לכאלה?

בכל מקרה, מיד יתחיל המושב המתהדר בשם: פיתוחים בעולם הניו מדיה ובו יציגו כמה אנשים את מרכולתם. אני כבר אחרי בירה ומוכנה ומזומנה ללייב בלוגינג שהבטחתי לדייס מארקטינג (שהם חברה מעולה, רק שתדעו), כלומר, התנדבתי.

או הנה! מתחילים.

הראשונה היא עידית פרנקל, הנה הטוויטר שלה, אח"כ.

העתיד יעונן חלקית

או

איך הפסקתי לקנות דיסקים והתחילתי לגבות הארדיסקים

"יש הרבה יותר אנשים שמאזינים לרוק או לפופ מאשר למוזיקה אלקטרונית- וזה בסדר"

קניתי.

אז עידית מדברת על העובדה שסטיב ג'ובס יציג מחר את העתיד של המוזיקה בעיניי אפל, מי שמכיר אותי יודע שיש לי להגיד על זה: פחחחחחח או זה יהיה יפה אבל מעצבן ומוגבל.

• בהתחלה היה אייטיונס והאזנה לקבצים נראתה משונה, זה התחיל להתקדם ולתפוס והיום כולנו שומעים שירים במחשב ובנגנים
• עם הזמן יצא שאנחנו פסכים וההארדיסקים שלנו שוקלים יותר כל הזמן
• אהא! סטרמינג זה פתרון מגניב!
• רגע רגע, אבל איך אגלה מוזיקה חדשה?
• כן, סושיאל זה קול, ודיסקברי. זו דרך מעולה לגלות מוזיקה חדשה.

• הנה כמה שירותים שמגניבים, נניח ספוטיפיי. אני (דן-יה) באופן אישי משתמשת בגרובשארק

עכשיו עידית אומרת דברים מעניינים על מויקה אלקטרונית ועל זה שהקהל שונה, הדרישות שונות. נניח, זה שהקהל של מאזיני האלקטרונית הוא אוסידי לגמרי ומתאבסס על כל דבר קטן, אני חולקת עליה, קוראים לזה מיוזיק גיק וזה קיים בכל ז'אנר.

• סקירה אחורה על מייספייס וגם העתיד שהוא לא הכי מבטיח
• הסבר על בוטניקה, נראה באמת מאוד באנדקאמפי, היא אמרה בעצמה

אז סיימנו עם הדיסקאברי, עכשיו תסטרימו לעצמכם את המוזיקה שלכם דרך פוטיו ותגבו בדרופבוקס.

הנה עוד אחד

עידו סביר מנטווייז – חטיבת המובייל – על פיתוחים בעולם המובייל

איך אומנים יכולים להשתמש בסלולר כדי למנף וגו.

אז סמארטפונים זה יופי טופי, אבל לכמה אנשים יש אייפונים? אהא! בערך 300 אלף אייפונים בארץ, הנה סטטיסטיקה- אני אוהבת סטטיסטיקות:

אז משתמשי סימביאן הם 52% מהשוק אבל תעבורת נתונים שלהם היא 38% ואייפון הוא פחות מ10% בנפח אבל צריכת דאטא היא 46%, כך לפני שנה.

תסלחו לי אם אני זורקת על הסיכום, שנתיים בתור מנהלת מחלרת מוצרים בלוגיה גרמו לי להיות קהה להנחות עבודה של סטאראפים בתחום הסלולר, בעיקר כי נוכחתי לדעת שברוב המקרים אין קורלציה בין הנחות השימוש לשימוש בפועל.

אז תמיד האמנתי בקונספט של "On device portal" או אייפון אפ, אני לא מריחה חידוש בינתיים.

לי (אגב) יש גרובשארק גם בטלפון, זה פאקין א-ד-י-ר.

האפליקציות די מעפנות, החדשנות היא דוקא בזה שכל אומן עושה לעצמו אפליקציה "שיר כמוני", "סמפל כמוני", "שיר בקריוקי כמו בגלי" (זה דוקא נשמע כמו רעיון טוב), בעצם זה לא הטכנולוגיה כמו השילוב של עולם תוכן וטכנולוגיה, האפליקציות כחוויה משלימה לתוכן (נניח, סדרת טלוויזיה).

אני ממשיכה לעדכן, כלומר, הפוסט הזה עוד יגדל.

גיא באומן סמנכ"ל תוכן ומוצרים בפלאפון – מציג את מיוזיקס

אני אהיה מוכנה לפרגן לו מיד אחרי שאפסיק להקיא בתוך הפה מהשיווק האלים שלו.

הנה, סיימתי.

אז מיוזיקס זה באמת שירות לא רע, עם ממשק משתמש טעון שיפור. ועכשיו אני אקשיב לאיש.

טובת אקסיומה משונה ראשונה: "למה צריך סטרימינג בעידן של ברודבאנד". אני לא אתייחס. אוי, הוא נורא זחוח, הוא הרבה יותר סמנכ"ל שיווק ממוצרים.

שום התייחסות לאינדי, שום התייחסות למארקט פלייס של אמנים, שום התייחסות להסכמים אחורהף לבאנדלים.

ובעיקר: מה היתרון של פלאפון על שתי האחרות? גם להן יש חנות, אפילו טובה.

עכשיו עודד שרון על  משחקי מחשב ומוזיקה

love the tude

אז מה השתנה בשוק? ובכן, עכשיו לא צריך להיות ביטלס כדי לעשות כסף מרוק בנד וגיטר הירו אפשר גם להיות דפנה והעוגיות, אולי.

יש פה יתרון, כך אומר עודד, אתה הרבה יותר מעורב בשיר. מה שמאפשר ללהקה לעשות נניח תחרויות בין המעריצים וכו…

אחרי שסוגרים את כל העניינים המשפטיים עם הלהקה מקבלים את כל הערוצים ואז בונים אותם על הסקוונסר, כמובן שמפשטים את התפקידים ומארגנים אותן לרמות (קל \ בינוני \ קשה) עושים קליפים ומעלים לחנות המכוונת.

אז קורבומייט (החברה של עודד) עושים את זה עם נובלמן, איטליז, רוקפור וכו (גם בחול) זה יוצא בערך 30 סנט לשיר, ומתחלקים עם האומן.

עד כה, אלו עשר הדקות הכי מעניינות בועידה.

אם אייל גולן יכתוב באנגלית גם לאייל יהיה שיר ברוקבנד.

דקלה מלינקטון (Linkton) על שוק הסינגלים

ארבעה טיפוסים, צרכנים:

1. איש המדיה – צריך להוכיח אהוא עדיין בעניינים
2. האמן- צריך להתעדכן להווה
3. צרכן מוזיקה אני מעדיפה חובב מוזיקה)
4. צרכן מוזיקה מסחרי – ועדי עובדים ולקחות שונים של מרגול

יש הבדלים בינהם אבל האופציות דומות: להתעלם מהקידמה או להפתח אליה, דה.

היא צודקת, יש בעיות במערכי ההפצה הדיגיטלית, אני לא באמת צריכה לספר לכם מה הן, נכון?

אם הבנתי נכון, ואני לא בטוחה שהבנתי נכון אז תתקנו אותי אם אני טועה: היא בעיקר מדברת על אינדוקס ותיוג של עולם המוזיקה?
יכול להיות שכשלתי בדיווח לייב שלי ופספסתי את המהות של ההרצאה.

אז שגיא הוסיף (תודה) שיש קסטומיזציה לפי תפקיד \ סוג משתמש.

היי, ביבי!
כן, כאן למטה… עוד יותר למטה… כן!
זה אני יובל! וואו, אני כל כך שמח ששמת לב אלי. נכון, אני לא תומך בך פוליטית, אבל אתה של העם נכון?
אז ככה, יש לי איזו תלונה.

אריאל, כבודה במקומה מונח, הנה עיר אשר הוקמה מעבר לקו הירוק. עכשיו, אנחנו יכולים להתווכח על סמנטיקה, אבל לא על גבולות. כיוון שממשלתך, לא בעבר ולא בהווה, לא שינתה את המצב הקיים כבר כמה שנים וכמה ממשלות- אריאל היא עודנה עיר מעבר לקו הירוק.

מה אני רוצה לומר- שבניגוד לטענה של לימור\ביבי שצריך להפריד בין הפוליטיקה לתיאטרון הלאומי (?) – אריאל היא פוליטית. אין איך להתחמק מזה:
היא עיר ליהודים, לא לפלשתינאים תושבי הגדה – נשמע לי פוליטי,
היא נידונה בכל שיחות שלום ב-20 שנים האחרונות- לא פוליטי?
מציעים שטחים בשבילה- ממש לא פוליטי…
אה כן, אין בה היפסטרים מקופחים- זה לא פוליטיקה (לא! זו גזענות).

אז כן, אריאל היא פוליטית.

עכשיו כשביססנו את זה, בוא אני ואתה נסכים שישראל הנה מדינה דמוקרטית. במדינה דמוקרטית לאדם ישנה זכות להביע עמדה. יהיה פרופסור באקדמיה ממומנת על ידי המדינה, עובד חברת אבטחה הנדפק על ידי המדינה או אולי… שחקן. כן, אחד במוסד תרבות הממומן על ידי המדינה. אז נכון, הבעת עמדה פוליטית יכולה להיות עילה לפיטורין, כמו במקרה של איש בשירות קבע בצבא, אבל בין פיטורין עקב הפרת חוזה לטענה כי העובד אינו מכיר בלגיטימציה של מדינת ישראל יש גבול. מה אתה אומר?
"ישראל נמצאת תחת מתקפת דה-לגיטימציה בינלאומית, ולפיכך הממשלה לא צריכה לממן גורמים המנסים לקדם חרם מבפנים".

מה?? תראה, אולי התבלבלת, אבל אתה לא אם תרצו. מותר לך להיות דמוקרטי (לא כמו הזונות הפאשיסטיות האלו שאין שום סייבה לנסות לדבר איתם בהיגיון מכיוון שמטרתם היחידה היא הרס חירויות הפרט והאדם במדינת ישראל- כן, בבקשה תתבעו אותי!). קיצור, מה קשור מתקפת דה-לגיטימציה בין לאומית לסירוב של שחקן לעבור את הקו הירוק?

תשמע, אני גיאולוג. אנחנו עובדים המון מעבר לאותו קו שאתה מציין. אני לא ממש, אבל חברי  בהחלט. אנחנו אנשי האקדמיה נוטים לא לזהות גבולות, במיוחד כאלו מהשנים האחרונות. מה זה חמישים שנה לגיאולוג… עדיין, אני חושב שמדע זה לכולם. כך, אם הידע הנרכש על בקעת הירדן עומד לרשות כל פלשתינאי אני בסדר עם זה (ואכן, רובו כן, בחיפוש פשוט למאמרים באינטרנט, אם כי לא בכיתת לימוד של אוניברסיטה ישראלית מצויה וחבל).
אבל זה לא חרם. ביננו. אם תושבי הגדה, ללא הבדל דת גזע ומין היו מוזמנים להיכל התרבות הנוצץ של שכם… סליחה, אריאל (שכם השכנה שנשלטה על ידי ישראל שנים רבות מעולם לא זכתה למרכז תרבות ממשלת ישראל) אז אולי השחקנים היו לא רק מופיעים בו אלא קובעים בו את משכנם הקבוע.
אם תושבי הגדה היו יכולים לרכוש דירה באריאל, אז יאללה, לא צריך מרכז תרבות בשכם, הופעות באריאל זה דיי והותר. מה רע, כבר בנו מרכז לא?
אבל עזוב אותך, תראה איזה נאורה לימור "אני דוגמא ומופת להרס מערכת חינוך" לבנת- "לכל אזרח בישראל קיימת הזכות לצרוך תרבות, בכל מקום" בדיוק! בישראל.
אז לימור אומרת, שהם יהיו תושבי ישראל וחיים כשווי  זכויות בישראל המכילה את הגדה. או אולי היא התכוונה שלאזרחים ישראלים, בישראל (על פי מפות בינלאומיות) מגיעה תרבות, והרי אנשי אריאל הם תושבי ישראל בחו"ל, ככה שהמדינה לא חייבת להם כלום.
סתם, לימור לא התכוונה לזה, אבל רציתי שכן. היא רצתה להגיד שאנשי אריאל הם אזרחים ישראלים בישראל וזכאים לתרבות, כאשר היא מתעלמת מאנשי שכם השכנה הרחוקה.
לימורי גם אמרה "התרבות הינה גשר חברתי ויש להשאיר את הוויכוח הפוליטי מחוץ לחיי התרבות והאמנות". שזו, לדעתו של כותב פוסט זה (אני! אני!) טעות כפולה.ראשית, גשר חברתי חייב להיות פוליטי, אלא אם, כמובן יש מפלגה אחת (נשמע מוכר?). שנית, אם אנו חיים בדמוקרטיה, הויכוח הפוליטי יכול וחייב להיות מנוהל בכל אמצעי תקשורתי, תרבותי, אומנותי שבו אדם רואה נכון להשתמש. מנעת ממישהו להביע דעה פוליטית בדרכו שלו-עצור! את\ה פאשיסט!

‫לסיכום, מילא היו אומרים- יש תאטרון לאומי ויש תאטרון. זה הלאומי לא יהיה קשור לפוליטיקה ואם זה מפריע לשחקנים שיתפטרו.‬ אני מקבל את זה. אגב, כל עוד התאטרון הלא לאומי (למשל, באר שבע) ממשיך לקבל מימון.
מה שבעייתי בדבריהם של ביבי ולימורי הוא ‫הם התבטאו נגד הקשר בין תרבות לפוליטיקה.
‬
אז מר נתניהו, ביבי, ביב, אח שלי, שאל את עצמך- האם אתה פאשיסט?
(יש לי הרגשה שאתה לא יודע להחליט על זה…)

עכשיו עכשיו – 9:00 לייב ברדיו הר הצופים 106FM באזור ירושלים, או באינטרנט הקרוב לביתכם!

דברים שדיברנו עליהם:

אז השבוע החלטנו לשחק משחק האסוציאציות ובכך להכין את הפלייליסט לתוכנית. רק עמוק לתוך התוכנית גילינו שיובל ממש לא הבין את המשחק ושדן-יה עדיין לא יודעת לעשות בלאנס בין מיקרופונים.
חוצמזה דיברנו על המדינה ואיך המדרון חלקלק וגם הבלוג ממשפחת בלוגי "ההם" הוא מדרון חלקלק, או משהו. היינו כל כך מרוצים מהפלייליסט שאפשר לשמוע רק אותו ובלי דיבורים בכלל בסאונדקלאוד. אבל טרם, כי אנחנו רוצים שתשמעו אותנו מדברים. הבכנו את עצמנו מאוד כשלא הצלחנו למצוא דרך להקליט את ניצן חורש מאלקטרה אומר כמה מילים לסקייפ.

בשבוע הבא, בלי נדר, אנחנו נתארח באולפן של מוזיקאית חדשה ונפלאה ונשמיע ממיטב להיטיה וגם להיטים של אחרים. בינתיים, לאוזניכם בלבד- תוכנית מס' 4.

רשימת השירים, חלקם מבוארים:

1. קיץ בעיר \ ג'ו קוקר – בחירה תמוהה אך חביבה של יובל לכבוד הקיץ
2. שעת חצות \ המחויבויות – התשובה הניצחת אך הבלתי ברורה של דן-יה
3. נוהגת על תשע \ המתרבים – כי זה יופי של שיר קיץ וכי חייבים ברידרז (יובל, אלא מה)
4. שינויים \ קרח תשע – כי הוא עובד עם הקודם וכי תשע = תשע חחחחחח… (דן-יה)
5. עיירה קטנה ומרושעת \ הדוויג והשארית העצבנית – כי יובל בדיוק עמד בבלוג של אמנדה על הפוסט שבו היא סיפרה על שיתוף הפעולה עם הבחור (כבר אמרתי שיובל לא הבין את המשחק?)
6. במצעד \ אלקטרליין – כי היה אמור להיות שיר אחר שקשור לברלין (וכך להדוויג) אבל דן-יה נדחפה ובחרה את זה
7. באים לתפוס אותך \ אלקטרה – כי אלקטרה ואלקטרה… טיהי. (דן-יה)
8. מונומליציה \ אנטיביוטיקה – כי הוא מתאים (יובל)
9. במיוחד \ ג'ינגית בלונדינית – הפתיחות והמקצבים התאימו בעיניי דן-יה
10. צנצנות \ אד – רק יובל יודע
11. הולכים לירות -  זה בונוס בשבילכם ולכבוד היציאה מעיראק. (יובל)

עוד זמן לא רב יהיה ניתן לשמוע פה את התוכנית הנה! אפשר! אולי גם נשים כאן את הסאונדקלאוד היה אפשר קודם… חי חי.

היה פה פוסט ארוך. הנה השורה התחתונה:

למרות שאנחנו מי שאנחנו הצלחנו לייצר ילד שכיף לו בים.

או יותר נכון

הצלחנו (בינתיים) לא להרוס לו את החוויה.
[חמסה חמסה]

אני מרגישה גאווה.

(הוא עדיין לא ממש מת על חול, עם זה לא הצלחנו:), אבל מי אוהב חול? )

לאחרונה מסתובבת בבלוגנו בחורה, לא חשוב מאיזו עדה, למעשה, אנחנו גם לא יודעים, ומפרסמת תגובות נאצה.
קודם כל- זה ממש כיף, אנחנו מרגישים חשובים ושמאלנים.

חשוב מאוד לציין, אנחנו לא שמאלנים. אנחנו מאמינים בדברים אחרים אשר אינם קשורים לכיוונים נטיות, רוחות השמיים או עדה.

מכיוון שהיא לא מפרסמת את האימייל שלה, אני אפנה אליה מעל קווי האתר:

בוקר טוב,
לאחרונה פרסמת כמה תגובות אצלנו בבלוג, רובן לא קוהרנטיות ומעט עילגות. אנחנו מאמינים בחופש הביטוי ונפרסם כל דעה ותגובה ללא צינזור. יחד עם זאת, אנחנו גם אוהבים את השפה העברית.
אשמח אם תוכלי לכתוב תגובה נוספת, קריאה, כדי שאוכל לפרסם אותה. תודה.

יובל בורשטיין.