שחרור קיטור, או: למה אני שונאת SEO

*** ספוילר אלרט, תוספת מאוחרת, נתבקשתי להוסיף אזהרה, יש פה ספוילר משמעותי לסדרה עספור, עונה 1 אם טרם ראיתם***

אנחנו חיים בעידן דוחה. ולא רק מהסיבות הידועות. אנחנו חיים בעידן דוחה שבו יש יותר לא-מקצועות ("מומחה לרשתות חברתיות") ממקצועות (רופא, עורך דין, מורה). שבו מספר האנשים ששולחים קורות חיים למשרת כותב גבוהה בערך פי 20 ממספרם של בעלי הכישורים הרלוונטיים – כי היי, מה זה עיתונאי? גם אני יכול, יש לי מחשב בבית, ואני כל הזמן מתקן אנשים מ"שלוש שקל" ל"שלושה".

איפה משבצים את תחום ה-SEO בחלוקה הזאת? לא ברור. לכאורה – מקצוע עם כללים ברורים (לא שמים יותר מ-1.4 לינקים בפסקה. אורך הפייג' דסקריפשן צריך לנוע בין 100 ל-160 תווים). למעשה – עוד תחום אמורפי שגם המומחים הכי גדולים בו לא באמת יודעים מה הם עושים. כי גוגל משתנה כל הזמן, כי "אין כאן נכון ולא נכון", כי "אי אפשר למצוא נוסחה אחת נכונה ל-SEO טוב". בקיצור, עוד תחום שיש בו אינסוף חוקים, חלק לא מבוטל מהם סותרים זה את זה, ובסופו של יום הוא נשען יותר מהכל על אינטואיציות.

סרגוסטי שלח אותי

בתור עורכת לשונית בדימוס, וגם קצת עכשיו, אני האחרונה שיכולה להתמרמר על זה. הרי כמות החוקים שהשפה שלנו מכתיבה היא אינסופית, ובכל זאת חלק גדול מההכרעות שלי נשען על טיעונים כמו "זה גבוה מדי", "זה לא מקובל", "זה לא נראה טוב" ו"לא מדברים ככה". "מיתוסף" היא צורה שלא תמצאו בטקסטים שעוברים מתחת ידיי, הצירוף "על אודות" מכוער בעיניי באופן שאינו מאפשר את השימוש בו, ואם אני אשמע מישהי בחנות מבקשת את החולצה הזאת "בככחול" (בשתי כ"פים רפות) – אני כנראה אקיא על המקום. כי לדעתי הכלל המרכזי בעריכה לשונית (סליחה, אבל תמיד מרגיש לי שרק מכוערים אומרים "עריכת לשון") הוא להתאים את השפה לסיטואציה. וברוב הסיטואציות הכתובות, הרבה יותר חשוב לטקסט להיות קולח מאשר להיות תקני. וגם כאן יש כמובן חריגים: אפשר לעגל פינות עם התקניות, אבל יש גם שימושים שהם בלתי-עגילים בעיניי, אפילו בטקסט הכי אגבי ולא מחייב.
בקיצור, מכיוון שעריכה לשונית היא תחום שדורש גם המון ידע, גם הפעלה אינסופית של שיקול דעת וגם רגישות מאוד גדולה לשפה – לא הייתי מעלה על דעתי להדפיס למישהו חוברת של כללים ולשלוח אותו לזירת העריכה. כי הסיכוי שהוא יצליח להפעיל את שלושת אלה, ולדלות את ההכרעה הנכונה בכל פעם ופעם, הוא כמעט אפסי.

וכאן אני חוזרת ל-SEO. כמו עריכה לשונית, גם SEO הוא תחום שמחייב אותך ללהטט בין המוני כללים לבין תחושת הלב והבטן (כפי שהתגבשה על סמך ההיכרות עם גוגל). למעשה – ב-SEO זה אפילו גרוע יותר, כי בניגוד למקרא, המשנה וחוקי האקדמיה ללשון העברית – את גוגל אתה אף פעם לא יכול באמת להכיר. להכיר את גוגל זה קצת כמו להכיר את סרגוסטי מ"עספור" – תמיד יכול להיות שבפרק האחרון יתברר שהוא בכלל לא קיים, ושזה הכל עבודה של קובי המניאק.

אני? אני מסיפור אחר

את הטקסט הזה אני כותבת ממקום של אדם שצויד בחוברת וירטואלית של כללי SEO ונשלח לשדה הקרב (במקרה הזה: עבודת SEO על כמה אלפי פריטי תוכן, בדגש על page titles  ו-page descriptions). עכשיו אתם תופסים אותי רגע וחצי אחרי שבישרו לי שעבודה של שבוע שלם הייתה לשווא. למה? כי "נכון שחשוב לשבץ מילות חיפוש, אבל יותר חשוב למשוך את הגולש לתוך הטקסט", ו"נכון שאת המילה הזו מחפשים יותר, אבל דווקא פה זה לא השיקול העיקרי". אז רגע, אפשר לקבל סדר עדיפויות מובנה שלפיו אוכל לעבוד? התשובה היא לא, "כי ב-SEO אין שחור ולבן".

למה אני כל כך מעוצבנת, לא ממש ברור. כאמור, אם הייתי מציידת אדם במילון ובספר דקדוק ושולחת אותו לערוך כתבה – לא באמת הייתי מצפה שהיא תהיה ערוכה טוב. כי זו שפה, ולשפה אין נוסחאות. כמו של-SEO אין נוסחאות.
אז מה אני מנסה להגיד בעצם? האמת היא שאני בעיקר מנסה לשחרר קיטור, רגע לפני שאני מסתערת שוב, מההתחלה, על פרויקט הSEO  שלי – בתקווה שהפעם אצליח לקלוע לקודקוד הנכון של המפלצת מרובת הראשים. אבל כן, יש לי גם שורה תחתונה: עבודת SEO, עליה להיעשות בידי אנשים שמבינים בנפשו ההפכפכה של גוגל. כשם שאיש לא היה מעלה בדעתו לשלוח אדם חולה לאבחון עצמי בעזרת וויקיפדיה, כך לא סביר לגייס סתומי-SEO, שבתחום האופטימיזציה של החיפוש האינטואיציה שלהם שווה לתחת במקרה הטוב, לעמול על טייטלים ודסקריפשנז. תנו לכל אחד לעשות את מה שהוא טוב בו, ובא לציון גואל.

ואם לסיים ב-call to action: רוצים להחליף איתי שעה של SEO בשעה של עריכה לשונית? לחצו כאן.