יכול להיות שעוד מעט תהיה מלחמת אחים
16 במרץ 2010 |
|
17 תגובות |
מאת דן-יה שוורץ בר-אל
תגים: אלימות, הפגנות, ימין, מלחמה, מתנחלים, פוליטיקה, פלסטין
תגים: אלימות, הפגנות, ימין, מלחמה, מתנחלים, פוליטיקה, פלסטין
כל יום שעובר ובו אני מגלה יותר אתרים כאלה שבהם יש התבטאויות אלימות ומסיתות לרצח, כל יום שעובר ובו אני שומעת על עוד עיתונאית שמוחזקת במעצר בית של השב"כ על עוד חבר מפגין שחטף מכות, שהחרימו לו את האוטו. אני כבר בכלל לא מדברת על הסבל של הפלסטינאים כי כמו שברנקו אמר "הדבר היחידי שמפתיע זה שזה עדיין מפתיע" (הוא אמר את זה על הלינק ששמתי בפייסבוק עם הסרטון שבו חיילי מגב מכריחים פלסטיני להרביץ לעצמו ולזמר שירי הלל למגב), ההתבטאויות של הימין הקיצוני זה מה שמפחיד אותי יותר מכל, וגם על זה אפשר להגיד שלא באמת ברור למה אני מופתעת.
בקיצור, נראה שאנחנו עומדים בפתחה של מלחמת אחים, שבה נפסיד.
עוד פוסטים בנושא : » פוסט ללא תוכן | » אין חדש תחת השמש, או- האם זו בדיחה גרועה? | » Great Success | » שאלות, תהיות, בקשת תמיכה וקוריוז | » פוסט שלג |
הסיבה היחיד ש"נפסיד" היא בגלל שהשמאל הוא מיעוט בטל בשישים, שלא לדבר על השמאל הרדיקאלי שהוא מתי – מעט
אז זה לא כוחות, כמו שאומרים…
וכמובן שככל שהרדיקליים מימין ומשמאל חושבים שהם יותר מעטים, כך גוברת ביחס ישיר תחושת הצדק ההסטורי ושביעות הרצון העצמי שלהם בבחינת "הנה אנחנו כאלה לוחמי צדק, החלוץ שלפני המחנה".
זה בסדר, ממילא המדינה הזו גם חושבת שאמנת זכויות האדם של האו"ם היא בעיתית. אפשר כבר ישר ללכת לעמוד עם הפנים לקיר ולחכות.
הייתי עונה לך ב"לייק", אבל אולי פשוט אבקש לעמוד לידך מול הקיר.
אל תשכחי את הסגר הדנדש על בילעין בימי שישי.
דנג'ה, אני שותפה להרגשתך. אני לא יודעת מה גרם לשינוי בתחושה, הרי תכלס הכל נמשך המון זמן, שום דבר קיצוני באופן חדש לא קרה.
הכל נח על אותם מים מטונפים ובכל זאת, אני עומדת ליד הפתח הזה שציינת את קיומו וממש ממש לא בא לי להתסכל מה יש בצד השני.
בלעכס.
הכל יפה רק בבקשה בלי לינקים לאתרים פאשיסטיים, בבקשה: כלל מספר אחת אומר – לא לתת למתחרים איזוטרים טראפיק חינם.
ימין , שמאל רדיקאלי או לא מלחמת אחים בחייכם.
הכול פה חלק ממשחק שרצוי שהיו בו כמה שפחות שחקנים
זה פשוט: יש שחקנים יש משחק
אין שחקנים אין משחק
כנ"ל לגבי הסכסוך הערבישראלי (אולי משם קל יותר לראות אותו ,אבל ממקום מושבי הוא לא ממש קיים).
שאתם חלק מהמשחק אתם בסך הכול עונים על הציפיות.
מאותו אתר
אני יודעת שזה לשתף פעולה ולתת לינקים וככה, אבל תכלס- כל כך הרבה אמת. "היהודים התפללו למדינה יהודית, לא לדמוקרטיה."
לעזעזל, במשך חודשים אני נוצר את לשוני על מנת לא להפוך את הבלוג השטותניקי הזה למעוז של פוסטים פוליטי-פילוסופי-חברתיים.
שלא לדבר על מגדריים.
אבל דן-יה פשוט לא יכלה שלא לשתוק מול האיום מבית. כל המאמץ שלי לשווא.
ברצינות- אני לא יודע מה אני באמת חושב על הנושא. שנים אומרים שתהיה מלחמת אחים, עוד מלפני 1995.
ישראלים טובים בלשמור על הסטטוס קוו. תמיד היו כאן מכי ערבים ומלטפי פלשתינאים. כשהיינו מיעוט, כשלא היתה מדינה, כשהיתה מדינה, כשהיו מלחמות. אני לא בטוח שהרבה השתנה. אולי התקשורת ומידת החשיפה.
אז תהיה מלחמת אחים? ולמה שנפסיד? אם המד"ב לימד אותנו משהו זה שבמלחמת בני האור בבני החושך, בני האור קודם כל מובסים ואז עושים קאמבק שלא היה מבייש את צביקה פיק.
אולי זה שאנחנו צריכים.
תחשבו על זה.
מלחמת אחים בין ה"ימין" ל"שמאל" (ההגדרות האלו כל כך לא מייצגות את המצב האמיתי, אבל למען ההכללה) תאלץ את השמאל להתעורר, אבל יתרה מזאת, היא תאלץ אותו למצוא בני ברית.
באזור שממערב לנהר הירדן יש לשמאל מעט היצע. סביר להניח שערביי ישראל וערביי האזור המסופח לישראל יהיו בני ברית יחידים.
תחשבו, יכול להיות שזה מה שינרמל את האזור- נאלץ להיות "אחים לנשק" של "אויבנו". הדיסוננס הבלתי נסבל הזה יכול להיות קטליזטור למתן עצמאות.
זה יכול להיות מגניב.
זה גם יכול להיות ממש לא מגניב, זו יכולה להיות הצהרת בלפור חסרת כיסוי. כי אחרי הכל זה המזה"ת.
וכן, ה"שמאל" יכול גם להפסיד. למרות שאם קדנציה שניה של ביבי כיד ימינו הוא תפלץ-עברייני חסר אמוציות או טקט, נטולת כל שריר וכפופה למפלגות סקטוריאליות זה לא להפסיד, אני לא יודע מה כן.
קשה לברוח מזה.
הלוואי היה אפשר.
ואתה חמוד ונאיבי (אני פותחת חשבון בחול)
אני לא חמוד גברת, אני קשוח.
וקצת אידיאולוגי.
ואולי חושב שאני יכול להיות לוחם חופש מגניב, כי קראתי יותר מידי קומיקס.
ובכלל, 2012 תגיע לפני.
אגב, האתרים של השמאלנים הרבה יותר מושקעים גרפית.
במיוחד של הרדיקלים.
יקירתי, לצערי אין יותר מדי על מה לדאוג. יש כאן מספיק גורמים שמרויחים כסף, בצורה ישירה ועקיפה, כל עוד המצב הוא פחות או יותר בלהבות: אלו שמגייסים כספים (ישיר) ואלו שיכולים לנצל את חוסר תשומת הלב הציבורית כדי לעשות לביתם (נדלניסטים שבונים על שמורות טבע וכיו"ב – עקיף). הם אלו שיכריעו בסוף, אבל אנחנו עדיין מפסידים.
יצא לי להיות במחיצתם של אלו שהם דתיים לאומיים בזמן האחרון ופתאום נפל לי האסימון שאלו אנשים שיש לי הרבה במשותף איתם: הם ערכיים, הם אידאולוגים ומוכנים להילחם עבור מה שהם מאמינים בו, הם מביאים עובדות ופרשנות עליהן ולא סותמים את הדיון ב'שטויות, הכל אותו חרא'. לא תראי אותם מזהמים מקום שהם טיילו בו, אין להם בוז לספרות ולידע, וכשתעשי איתם תאונה יש לך פחות סיכוי לאלימות (מניסיון). נכון – הם מוכנים להקריב זכויות אדם כדי להגיע למטרה שהם מאמינים בה – וזו לא דרכי; הם מוכנים לשלול זכויות של הפרט על פני הקיהילה – גם לא דרכי. אבל הם אנשים שאפשר לדבר איתם.
הבעיה הגדולה, כפי שאני רואה אותה, היא האמצע. אלו שמאמינים שאנחנו כבר בשלב הניהול העצמאי ולא בשלב ההקמה של החברה/מדינה הזו. אלו שיפטרו את הבעיות באנחה עד שיעלה 'ארץ נהדרת' ואז יגידו שזה לא מצחיק כבר כמו שזה היה פעם.
ואחרון חביב: אל תיבהלי מאתר כמו שהפנית אליו. יש סיכוי סביר שזה יתברר כפרומו או פרסום גרילה למקרר חדש שנפתח לצד ימין.
חוזר להות רדוד.
=)
_______________________________________________
אוף ישי, אחת מהתכונות הקשות שלך היא שאתה אומר דברים עמוקים שקשה להמשיך לדון בהם בפורמט הזה,
לכן מעתה תאלץ להסתפק ב- =) שזה סמיילים עם עיניים ישרות.
וכשאני אומרת =) אני מתכוונת: אמרת דברי חוכמה, עם חלק מהם אני מסכימה, עם חלק פחות: בכל מקרה- לא כאן הזמן ולא המקום. וגם- הבדיחה הצחיקה אותי.
אני תמיד משתדל לזכור, גם בהקשר של המלחמה עם הערבים וגם בהקשר של המתחים עם הימין, איך מוקמות מדינות דמוקרטיות. אם מסתכלים על מרבית ארצות אירופה ועל ארצות הברית מגלים שמדינה מערבית מוקמת בכמה פאזות. ראשית תפיסת השטח וההגדרה העצמית, זו כרוכה במלחמות חיצוניות עם תושבים קומים שנדחקו לצאת או להצטופף מהטריטוריה שמעוצבת כלאומית, חלקן הגדול מוגדרות חלקית או כללית כמלחמות דת. שנית יש מלחמה פנימית על דמותה של המדינה המתעצבת, ורק אחרי שני השלבים האלה (שהרבה פעמים קורים בחפיפה מסוימת), מגיע שלב של מנוחה ונחלה.
כיוון שרוב אירופה עברה את השלבים האלה בימי הביניים או לכל המאוחר במאה ה-19 (עם עוד שתי מלחמות עולם לחיזוק ויצוב ההגדרה של מדינות כמו גרמניה [לשעבר, האימפריה הרומית הקדושה], אוסטריה, הונגריה, פולין), וגם ארצות הברית סיימה את מאתיים השנים של יצוב המדינה החדשה עוד לפני תחילת המאה ה-20, נדמה היה שהעידן הזה חלף מהעולם. אבל בפועל, מדינות חדשות עדיין מתנסות באותם שלבים לפני קבלת כרטיס החבר המלא במשפחת הציביליזציה המערבית – יש פשוט מעט מדינות כאלה אז נדמה שמדובר בעידן שחלף, אבל אלה כנראה אבני דרך התפתחותיות הכרחיות.
לכן צריך לקחת דברים בפרופורציה. אנחנו עדיין במלחמות חיצוניות כדי לשכנע את החבר'ה בסביבה שאנחנו כאן כדי להשאר, וצריך לחכות בסבלנות עד שיגדל הדור שנולד לדור שנולד לדור שלא הכיר אף אחד שזוכר מזרח תיכון בלי ישראל, ויתכן גם שהמתיחות הפנימית סביב הלאומנות שנולדת מהמלחמות ההכרחיות האלה תגיע גם היא למלחמה. זה יהיה נורא למי שיחווה אותה, אבל לא צריך להניח שזה סוף הסיפור או שהדמוקרטיה תפסיד. דמוקרטיות נוטות להראות חלשות לפני מלחמות, ולא מוכנות להתגייס כמו הכוחות הדיקטטוריים, אבל הן נוטות גם לנצח אותן.
אפשר להתבאס שלא נולדנו עוד מאתיים שנה כשכל העסק מאחורינו (וכשכבר תהיה מושבה על המאדים ועוד כל מיני דברים מגניבים שאנחנו לא מדמיינים כרגע), אבל גם אפשר לברך על כך שלא נולדנו באלפיים השנה שלפני כן, ובעיקר לא לבכות, ולהמשיך לעשות את מה שאנחנו עושים, ואם באמת אין ברירה, גם להלחם על זה.
אגב, באותה רוח אני מאוד ממליץ על "הביתה" של אסף ענברי. שהוא גם בעצם על איך מתחילים מפעל ציוני, ככה, מכלום, וגם כתוב נהדר.
אני מחזק את מה שאמרו קודמי. כבר כמה שנים אני טוען שאין מדינה מפותחת ומתקדמת (במרכאות) שלא עברה מלחמת אזרחים.
ותומס גודמן אמר לי פעם שאחת הסיבות שהוא בישראל זה כי הוא מחכה שהסיקסטיז יגיעו לכאן.
דן-יה, את מאוד אופטימית אם את חושבת שעומדת להיות מלחמת אחים ואנחנו נפסיד.
איך שאני רואה את זה, כבר הפסדנו לפני שהמלחמה הוכרזה.
זה יותר ניראה שפלסטיני אומר לפלסטיני להכות את עצמו. זה לא נשמע כמו מבטא של מישהו שחי פה במדינה זה מבטא יותר מידי כבד. דיי לשמאל!
הוספת תגובה
מה זה? מי פה?
הנושאים העיקריים
מה? לא שומעים
Blogroll
על מה מדברים כאן?
מה קורה בטוויטר?
הכי מוגבים
הכי נצפים