פוסטים שקשורים למוזיקה

מה שהכי אהבתי בדפנה והעוגיות הוא העובדה שכל החבורה הזה משוגעת על כל הראש. אני אוהבת משוגעים על כל הראש, יש להם טירוף בריא מהסוג שהופך את החיים לשפויים יותר. יש בארץ כל כך הרבה טירוף, מהסוג הלא כיפי והלא בריא, ואולי דווקא בגלל זה המיינסטרים המוזיקלי שלנו כל כך רציני ומבוגר.
לדפנה והעוגיות תמיד היה את זה, את הגישה הנכונה, את הקריצה, כי הם התייחסו להומור הכי ברצינות. גם בשיר לכאורה רציני היה את החיוך הזה, וגם בין הבדיחות אפשר למצוא אמירה כנה או כאב אמיתי.

מיני מיקס טייפ – פיק מי אפ
הייתי צריכה את זה.
מיני מיקסטייפ לשיפור מצב הרוח.
 
את כל השירים אפשר ורצוי להוריד בכסף (אני עשיתי את זה), הנה לינקים:

קיץ של רד"ו
קרולינה – הבלדה על אביר החופש ובת גלים + האוקיינוס הגדול
המשחק שלי – גלעד כהנא ונינט (The Walking Man)

 
ועוד דבר קטן לשיפור מצב הרוח:

מיקסטייפ שהוא בתכלס זרם תודעה כזה, עשיתי בק-טו-בק עם עצמי וזה מה שיצא.הוא נפתח ב"אחד מהטובים" של קרח תשע, שיר בּוּסט בוקר מעולה, שהוביל אותי משום מה לרצף של שירים שיש בהם סאונד, אה, תחילת שנות התשעים. מין "מוּפק" כזה. ואז טיפה'לה קינק עם טאטו וש.שבן פורטיס, רמב"ם, זאבים של אלונה שגרם לי לחשוב מיד על היחידה של בתרי (בגרסא שלנו) ורדימון ו"חי או מת" של נעם רותם.

רגע לפני שנגמר החודש, הוא מגיע.
במסורת אוספי ה-10. רק עשרה שירים. חטיף קליל להפסקת הצהריים.

מארינה מקסימיליאן בלומין שרה שהיא הולכת וחוה אלברשטיין שרה שהיא שוב כאן. זה עובד טוב ביחד, נראה לי.

איזה כיף זה שהילד שלי גדל והופך להיות ישות עצמאית עם העדפות. לפעמים זה קשה (למשל ההעדפה הבולטת לאכול אורז בכל שעות היממה) ולפעמים זה מרגש ומותיר אותי משתאה ונפעמת.