פוסטים שקשורים למוזיקה

הציטוט שהכי הרס אותי (שהוא גם היחיד מכל אלה שהוא סימפול) קרה לי כשקניתי את הדיסק של וויקליף ז'אן, קניתי אותו איך שיצא כי הייתי אז בקטע של היפהופ והוא היה מפיק מגניב.

אני ממש זוכרת שנסעתי לתומי באוטו ופתאום תוך כדי הדיסק שמעתי את הדודאים, חשבתי שאני משוגעת והשמעתי את זה למלא אנשים. אממה- לא היה אז אינטרנט אדיר כמו היום ורוב האנשים לא מכירים דודאים אז כולם צחקו עלי.
היום, בערך עשור מאז ששמעתי אותו נזכרתי לבדוק, וצדקתי.

מאוד מעניין, ומאוד קשה להסביר בלי להראות את כל מה שקורה על המסכים. עיצוב של עטיפות אלבומים. יופי של חברי פאנל. מרתק. אני אשים לינק למצגות שלהם בהזדמנות אם דווייק או אופיר ישלחו לי.

לייב בלוגנינג מועידת המוזיקה של הייניקן, והפעם: חמישה פיתוחים בעולם הניו מדיה. המון מילים ארכאיות כמו "וירטואל" (ותודה לנדב רביד) ומותגים מעניינים כמו ספוטיפיי. וגם נציג חברה סלולרית, כי אי אפשר אחרת.

בסוף יש שיר ממש טוב שכיסו הידועה בציבור אתמול בערב (אחלה להקה, לכו לראות אותם).
אז אני שומעת זבל של אחרי צהריים, לא מומלץ אבל הרגשתי צורך לחלוק.
(ובאמת כיף לשמוע את זה)
(וזה פלייליסט, לא שיר אחד, יש פה 12 שירים)

(זה די מדהים איך שנות השמונים הגיעו לארץ בשנות התשעים)
(וזה די נורא שדברים היו נגמרים בפייד אאוט [...]

פולי ג'ין מכסה את פגי לי בתאונה עם חוה אלברשטיין ותרצה אתר
טוב, זה הדבר הכי משונה שההארדיסק שלי עשה אי פעם.
המחשב שלי ייצר מש-אפ (גרוע במיוחד) בין תפילת יומולדת לבין "איז ד'את אול ד'ר איז", זה קרה מעצמו, אני נשבעת שאין לי יד בדבר, זה עלה בשעפל שלי.
אני לא חושבת שהבנתם,
אני לא עשיתי שום דבר! [...]

יש לי המון מחשבות לא מאורגנות על מוזיקה ופוליטיקה; על אליוט ועמיר בניון, על קיסריה והאוזן השלישית, שייח ג'ראח והבארבי, שיער, אל תקרא לי שחור, הירקון 70, חברון, מידתיות, שתי אצבעות מצידון, שלחי לי תחתונים וגופיות, היה לי נער מאוהב, גלי צהל ורדיו הר הצופים.

ככל ש"המצב" נעשה גרוע יותר כך הגבולות בין האישי והפוליטי מטשטשים לי. כל שטות של ליברמן, כל מעשה שרירותי שעושה איפה ואיפה בין אזרחי המדינה (שאמורים להיות שווים בחוק, ידעתם?) נוגע לי בעצבים שהולכים ונחשפים. אולי זה בגלל שאני אימא, אולי זה בגלל שאני גיטריסטית, אולי זה עוד בכלל נשורת מהביטול של הפיקסיז.