ילדוּת (לא) נשכחת
אם הייתי צריכה לבחור תמונה אחת ויחידה שמייצגת באופן הכי מדויק את הילדוּת שלי כנראה שהייתי בוחרת בתמונה הזו:
היתה לי ילדות מאושרת וזה נטל מאוד קשה כהורה – לו ילדותי הראשונה היתה מחורבנת או אפילו בינונית הציפיות שלי מהורות (מההורות שלי) היו נמוכות בהרבה.אבל ימים יגידו בנים יגדלו ובסוף גם אני אהיה הורה מצוין.
יא איזה קטע, התכוונתי לכתוב פוסטון פצפון על ילדותי המאושרת ונולדו לי במקומו מחשבות עצובות.
בכלל, אומרים שהיה פה שמח.
והנה ילדותי השנייה:
עוד פוסטים בנושא : » זה פוסט פרידה מהפיאט פונטו שלנו | » אופי מחורבן- 0 : הורות טובה -1 | » There can be only one! | » אבא שלי מת כבר שלושה חודשים. | » היום האהוב עלי בשנה |
מאחל לך שיאיר ומתן יכתבו פוסט שמחה כזה כשיגיעו לגיל.
אחשלך לובש פלדיום. קול.
(ואני נמנע בנונשלנטיות מלהעיר על הנעליים של קובי… *שיעול* היפסטר *שיעול*)
כבר אמרתי שיאיר תפס פוזת אח בכור.
התמונות כל-כך יפות. הן ממלאות אותי בתחושה של אהבה ועצב
גם ילדות א' וגם ילדות ב' נראות מתוקות ונעימות, מלאות אהבה.
אבל לא יכולה שלא להרגיש עצב מול התמונה עם אבא.
את יופי של אמא, דנג'.
הוספת תגובה
מה זה? מי פה?
הנושאים העיקריים
מה? לא שומעים
קישורים קשורים
על מה מדברים כאן?
מה קורה בטוויטר?
הכי מוגבים
הכי נצפים