בעקבות הפוסט של בועז כהן – לא עני הוא האיש
תגים: J14, כלכלה, מחאה, מחאת האוהלים, מצב כלכלי, עשירונים
<<הפוסט הזה היה צריך להיכתב לפני חודש לפחות.>>
קודם כל לכו וקראו את הפוסט שלו בועז כהן.
מאז שהתחילה המחאה אני רוצה לכתוב כזה פוסט מהסוג הפתוח שמדבר על הפרקטיקה של הכסף. תמיד זה טאבו, לספר כמה אנחנו מרויחים או כמה עולה לנו כל דבר אבל די עם זה. אני חושבת שכמה שיותר פוסטים כאלה יכתבו כך התמונה תהיה שלמה יותר ונשמע לי נכון שכמה שיותר בלוגרים יעשו כמו בועז ויפשטו את החינוך הפולני לטובת הסולידריוּת.
אז נתחיל מהסוף (רק אם קראתם את הפוסט של בועז כהן, אחרת אל תקראו גם את זה) – בניגוד לבועז אני אשכנזיה, שמאלנית, מאוד אוהבת סושי ולמעשה אני דוגמא קלאסית לכל מה שהמצקצקים מצקצקים נגדו. בהגדרה היבשה, משק הבית שלי שייך לעשירון השמיני בואכה תשיעי (!) כן, קראתם נכון. אני בת 32, עובדת בהייטק (אבל חסרת השכלה פורמלית) זוגתי בעלת שני תארים ועובדת באתר גדול כעורכת וביחד ולמרות ששתינו נשים ושיש תקרת זכוכית – אנחנו בין העשירון השמיני לתשיעי.
קצת על משק הבית שלנו: יש לנו ילד בן שנתיים וחצי שעוד לא נכלל בחוק חינוך חינם ולכן עולה 2900 ש"ח בחודש (זה רק מחיר הגן). יש לנו עוד ילד בדרך, עוד חודש ככה. בארבעה-עשר השבועות הראשונים לחייו הוא יהיה איתי בבית ואח"כ בלית ברירה נצטרך למצוא לו מסגרת חלופית עד שיבשיל לגן. מנסיון העבר מטפלת באיזור שלנו לארבעה ימים בשבוע (הסבים והסבתות יכולים לתרום יום) עולה בערך 4000 ש"ח לחודש, משפחתון עולה קצת פחות. אני משערת שבגיל חצי שנה עד תשעה חודשים הוא כבר יעבור לגן וההוצאה עליו תקטן (בטח משהו כמו 2700 ש"ח).
אנחנו משלמות בערך 2000 ש"ח לחודש משכנתא על דירה שאת רובה (60%) סיבסדו ההורים של זוגתי, משכירות אותה ושוכרות בעצמנו דירה (שני בניינים ליד) גדולה יותר שיכולה להכיל משפחה בגודלנו, הדלתא בין הדירות היא בערך 700 ש"ח. ארנונה וחשמל הם בערך 700 ש"ח לחודש וכך יוצא שעוד חצי שנה ועם הנחות מדובר ב- 10,000 ש"ח הוצאות לחודש. זה לפני שדיברנו על קניות (חיתולים ומטרנה זו הוצאה אדירה), תחבורה (כן, דלק) והוצאות נוספות.
אני חוזרת ומביטה בטבלת העשירונים: צריך להיות בעשירון שישי ומעלה כדי לעמוד רק בהוצאות הבסיסיות האלה.
לא מתחשק לי לענות לכל הצקצוקים אז אומר רק כך: כן, אני גרה ברמת גן. אני יודעת שאם הייתי גרה קצת יותר רחוק מהמרכז יכולתי לסגור את כל ההוצאות האלה על פחות מ- 6000 ש"ח. כן, אני יודעת שמטפלת זו בחירה של עשירים, אבל תקראו קצת מחקרים בנושא וגם לכם יעלו דמעות בעיניים.
בעיקר אני יודעת שאם אגור במרחק של שעה (לפני פקקים) מהעבודה אצטרך לעבוד חצי משרה (לשים את הילד בגן בשבע וחצי , להגיע לעבודה בשמונה וחצי ולצאת לקחת אותו בשלוש וחצי משאיר בערך 6.5 שעות עבודה במקרה הטוב) ובתחום שלי הסיכוי שאוכל למצוא עבודה בחצי או שני שליש משרה הוא אפסי ובעיקר, אהם, פחות מכניס – זה לוּפ.
כשנתקלתי לראשונה בחלוקה לעשירונים נבהלתי. למה בהלה? כי הטבלה סיפרה לי שאני עשירה מלפחות 7/10 מהעם שלי, אז איך זה שאני בקושי חוסכת ואין לי שום סיכוי שבעולם לקנות דירה למגורים בלי עזרה מההורים? איך זה יכול להיות שאני לא יכולה להרשות לעצמי להישאר עוד חודשיים בבית עם הבן שלי שטרם נולד?
בתחילת המאבק הרגשתי שזו חוצפה מצידי להיות חלק ממנו – אני מרויחה בסדר ויש קורת גג מעל ראשי. אבל כמו שאמרה לי חברה חכמה: תמיד יש יותר מסכן ממך, זה לא טיעון. וגם: מי שחושב שהרצון שיהיה לך בית משלך, ארבעה קירות שיגנו עליך על כל מקרה שלא יבוא, קשור לפינוק זה אומר שהדיכוי שהוא נמצא בו הוא מהסוג החמור ביותר.
כשאני יוצאת להפגין, כשאני כותבת פוסט, כשאני מנסה לעשות את מה שביכולתי למען המחאה אני יוצאת בשבילי ובשביל ילדי. אני גם יוצאת להפגין בשביל השכנים שלי כי העדר ערבות הדדית ו"חוזים אישיים" (כמו שהתנסח יפה מודי בר-און בנאומו) זה מה שהוביל אותנו לבור שבו אנחנו נמצאים היום.
ואסכם בציטוט סיכומו של בועז כהן:
ואז אני קורא אנשים, שאמורים להילחם איתי כתף אל כתף בקרב הזה על הישרדותנו הכלכלית, אבל הם מעקמים אפם באנינות אל מול המחאה. הם לא אוהבים את "סגנון המחאה", יש להם בעיה עם "חוסר המיקוד", הם עוינים את דפני ליף, כי היא לא היתה בצבא, הם מרשים לעצמם ביקורת על "אופן הסיקור של המחאה". מה אפשר לומר עליהם?
את הדברים הפשוטים והבנאלים מכל.
שהשבע לעולם לא יבין את הרעב.
שמי שיש לו עבודה טובה המפרנסת אותו בכבוד לעולם לא ירגיש את חרדתו של המובטל.
שמי שנוהג במכונית ממוזגת לא יוכל לתפוס מה פירוש הדבר לעמוד בתחנת אוטובוס חשופה לשמש, להזיע למוות ולחכות עד בוש לאוטובוס שמאחר.
שהטייקון לא יוכל להבין את האדם הפשוט המבקש בסך הכל לקנות כמה מצרכי-יסוד למשפחתו וחייב לעשות חישובים מחישובים שונים, כי הוא לא יכול להרשות לעצמו.
שחלקים גדולים בחברה הישראלית הם מושחתים ורקובים מבחינה מוסרית.
שכדי שהרעים ינצחו, צריך רק שהטובים ישתקו או יכתבו טורים בגנות המחאה
עוד פוסטים בנושא : » על השליטה | » Get with the program | » תכלס | » אופי מחורבן- 0 : הורות טובה -1 | » קול קורא - הצילו את רדיו הר הצופים! |
אמרת יפה. רק הערה קטנה סמנטית, כי שמתי לב כבר בכמה מקומות. אין כזה דבר בין עשירונים, את בעשירון השמיני (כפי שאת בעשור הרביעי).
היה לי ויכוח עם חבר במהלך הסופ"ש, שחושב שהכל רע בארץ, אבל לא מצא לנכון לתמוך במחאה בשום צורה – בוודאי לא להגיע לאחת ההפגנות.
הוא הדהד באחד מטיעוניו את ספין ה"זו מחאה של מפונקים", בהתייחסו לכאלה שלטענתו לא עובדים ודורשים הטבות סוציאליות.
הטקסטים שלך ושל בועז מחדדים את הנקודה שמפונקים הם אלה שחושבים שהמצב לא טוב, אך נשארים בבית ולא משתתפים בצורה אקטיבית במחאה בשום אופן, ולו המינימלי ביותר.
בסוף השבע יבין את הרעב.
זה יבוא בטוב או שזה יבוא ביסורים, אבל בסוף הוא יבין.
איך את מחשבת את העשירון שלך?
צדקת כשציטטת את מודי בר און, לא חשוב לאיזה עשירון את שייכת, להפגין ולכתוב דברים על המצב הבעייתי הזה שבו אנו חיים הוא חובה סולידרית שיש לקיים אותה.
חייבים להיות ערבים זה לזה, זו ל א זכות זו חובה.
לשמחתי קמה קבוצה מופלאה שהצליחה להזיז משהו בנשמתנו שכהתה. מעדיפה את אלו שיושבים ביום שישי מפצחים גרעינים מתלוננים, לא עושים דבר אבל מ ד ב ר י ם, על פני אלו שלא רואים לא שומעים ולא מדברים .
העשירון שלי (או ליתר דיוק – העשירון של התא המשפחתי שלי):
משכורת שלי נטו + משכורת של אשתי נטו
אני לא מחשבת נכון?
אני עוד לא בשל להצהרת הון מלאה, אז אוסיף רק שני גרושים חצי-עוף-טופיק בעניין ה"יכולתי לגור יותר רחוק."
בשבוע האחרון אתרע מזלי לעשות commuting לתל אביב ממקום מושבי ליד לוד ("לכו ללוד!" כזכור).
אני נוסע הלוך באוטובוס וחזור ברכבת, ובתל אביב יש לי תחנות במרחק הליכה סביר שחוסכות תחבורה פנימית.
בצד של לוד, לעומת זאת, אנחנו צריכים לעשות כל מיני שמיניות באוויר כדי שאגיע לתחנות ואשאיר את האוטו למרמיטה. אתמול, למשל, תפסתי מונית מתחנת הרכבת (בקצה לוד) והלכתי עוד חצי שעה.
זמן נסיעה כולל, הלוך-חזור: שעתיים עד שעתיים וחצי.
(לא כולל חצי שעה "חלון" בבית קפה לפני העבודה)
זמן יומי עם הילדים: בסביבות חצי שעה בבוקר וחצי שעה בערב, בלחץ (תרתי משמע).
אלה לא חיים, זה מוות איטי. ונכון שיוממות בכל מקום היא לא חוויה נעימה, אבל מדובר פה על מרחק של 20 ק"מ בסך הכל.
כל הכבוד לך יקירה. מקנאה באומץ שלך לגלות את הפרטים האלה.
הסכמתי עם כל מילה של בועז, ואני מסכימה עם כל מילה שלך.
גם אני כמוך, אשכנזיה שמאלנית, משכילה (דווקא שונאת סושי!).
אני ובן זוגי (ללא ילדים) מרוויחים משכורות סבירות בהחלט, אבל לעולם לא נוכל לקנות דירה ללא עזרה של ההורים, וללא משכנתא שמנמנה ומשעבדת.
אנחנו גרים בתל-אביב (בושה וחרפה, אני יודעת), אבל שנינו עובדים בת"א ונראה לנו מוזר לגור בעיר אחרת כשהעבודות של שנינו פה (שמעתי מישהו מצקצק, מתעלמת.)
גם אני בעקרון יכולתי לוותר על המחאה, כי יש לי קורת גג ואוכל ואפילו מותרות מדי פעם (לפחות בינתיים, אם יהיו ילדים זה אולי יעלם). אבל מלכתחילה היה ברור לי שלא מוחה רק מי שסובל. לא חייבים להיות עניים כדי להבין שיש בעיה קשה במדינה שלנו, שיש הרבה אנשים שחיים ללא כבוד וללא שלווה כלכלית. אני מוחה מתוך סולידריות עם שכבות חלשות יותר, מתוך ערבות הדדית שבאמת נהיתה מצרך נדיר בישראל של היום. אני מוחה כי נמאס לי מבעלי הדירות החמדניים ומהטייקונים שמשתמשים בכסף שלי לצרכיהם הקפטיליסטיים.
לא מבינה את הראש הזה (ע"ע שרון גל) של – מה יש לך למחות, לא חסר לך כלום. ואם אני רוצה להתנדב במעון לנשים מוכות אני צריכה להיות אישה מוכה בעצמי? ואם אני רוצה לעבוד עם ילדים יתומים אני חייבת להיות יתומה? מספיק עם השטויות. מי שיש לו עינים בראשו ולב פועם בחזהו צריך לצאת לרחובות למען העתיד של כולם.
לפי הטבלה שצירפת, "העשירון המשפחתי" [הכנסה נטו למשק בית] מחושב איכשהו אחרת, כך שאתן כנראה יוצאות אף יותר גבוה.
אבל כמובן, מעשית, זה העשירון שלך ושלה.
תודה על התגובות.
נ.פ- חישבתי לפי משק בית
את לא חושבת שיש ניגוד?
אני מתכוון, בין הדרישות של המחאה למצב שלך.
הרי, על מנת לקיים את דרישות המחאה – חינוך חינם מגיל הגן, יותר קצבאות, יותר דיור בר השגה וכו' – צריך מימון.
בנוסף, הוא כנראה לא יהיה לכולם, אלא רק לאילו שיעמדו בקריטריונים.
המימון יבוא ממיסים, שישלמו העשירונים העליונים.( אפילו אם זה רק העליון – נניח קיבלת העלאה ועכשיו את בעשירון העליון. הוא מתחיל מ 24000 לחודש ברוטו).
אז יש פער בין דרישות המחאה שיעזרו לעשירונים התחתונים, לבינך, בעשירון התשיעי, שתצטרך לשלם עבור הדרישות הללו.
בטח שיש ניגוד, אבל פה הסולידריוּת.
אגב, לפני שאני אתחיל "לשלם על השכבות החלשות" יש עוד כמה מיליונרים בדרך ובעיקר כמה חברות גדולות ומיסים עקיפים וישירים.
יש סדרי עדיפויות שונים ויש (זהירות, אמירה פוליטית) להפסיק לשפוך כסף בהתנחלויות.
יפה כתבת, ויפה התגובה של מרמיט. כמי שגרה בשרון אני מזדהה – עולה פחות, אבל משלמים בריבית בנסיעות. אני אפילו לא מדברת על אוטובוסי לילה, שאם אני יוצאת מהעבודה בשבע וחצי ועוד רוצה מעט "חיים" בקפיצה להרצאה קצרה בת"א הערב, איענש על זה בנסיעה של שעה וחצי ללא פקקים באוטובוס המאסף.
נמאס לי שאומרים "זו מחאה של מפונקים, אף פעם לא רעבתם ללחם". יש עוד דברים ראויים להילחם עליהם גם אם אינך חי בעוני, ובסופו של דבר מדובר בעתידה של המדינה – חוזקן הכלכלי (וכתוצאה ממנו גם הביטחוני, החינוכי וכו') נשען במידה גדולה על המעמד הבינוני. אם הוא יתרסק או יברח לחו"ל, גם המדינה תתרסק.
אתם המפונקים. צאו מהבית ותתחילו להשמיע את תלונותיכם מחוץ לקירות ולטוקבקים, היכן שמישהו עוד עשוי להקשיב.
וליואב – מן הסתם יצרכו לסדר את מדרגות המס מחדש. אין דין המשתכר 25,000 ש"ח בחודש כמי שמשתכר 100,000 בחודש. יכול להיות שצריכים להוסיף מדרגות עם מיסוי גבוה יותר.
אם מי ששייך לעשירון השמיני והתשיעי לא יכול להרשות לעצמו לגור ברמת גן, מי כן? מה, כולנו אמורים לנהור לדימונה? 8/10 מאוכלוסיית המדינה? זה לא נשמע לי מעשי או סביר.
חוץ מזה, ההגעה מהפריפריה למקום העבודה במצב התחבורתי הנוכחי (דלק יקר ותחבורה ציבורית מחורבנת וזוחלת) לא חוסך כלום. חוץ מזה 2, אני גרה באחת הערים העניות בארץ (שבמקרה היא גם עיר הבירה שלה), ואם אני רוצה לגור בחלק שלה שנכלל בתוך גבולות הקו הירוק, שיאפשרו לי לגור בו גם אם אני לובשת מכנסיים וטישרט, ושלוקח פחות משעה וחצי להגיע ממנו לעבודה שלי בתחבורה ציבורית (בלי פקקים!), אני משלמת שכר דירה דומה לזה שהייתי משלמת בתל אביב (וזאת למרות שהמשכורות פה נמוכות משמעותית). אז נכון, אני סטודנטית שגרה עם שותפה, ובצורה הזו מצליחה להחזיק את עצמי כלכלית לבד (עובדת בשתי עבודות כמובן). ועדיין, זה שבמקרה בגיל 27 מסתדר לי להיות רווקה בלי ילדים ולחיות בצורה מאוד חסכנית רק כדי להמשיך ללמוד את המקצוע שלי (שחייבים בו תואר שני) לא אומר שזה בסדר שזו האופציה היחידה שעומדת בפניי. זה גיל שבו אני אמורה, במידה והייתי בוחרת בכך, להיות מסוגלת להקים בית ומשפחה. כרגע אני אילו לא מסוגלת לחסוך 1000 שקל בחודש ליום שבו אולי כן אבחר לעשות את זה. בשתי עבודות שדורשות שתיהן השכלה אקדמית ומהוות ביחד משרה מלאה. רק 1000 שקל בחודש. במצב של מגורים עם שותפה ופטור משכר לימוד (ואני ממש לא בזבזנית).
מכיוון שכמה לפני התמקדו פה בעוף-טופיק המרחק מתל אביב, גם אני מרשה לעצמי
ומפנה לקרוא את דבריו המדוייקים (לטעמי)של עדי כהן
http://hiddenunemployment.net/?p=911
הוספת תגובה
מה זה? מי פה?
הנושאים העיקריים
מה? לא שומעים
קישורים קשורים
על מה מדברים כאן?
מה קורה בטוויטר?
הכי מוגבים
הכי נצפים