אה. הי, אני כבר לא תינוק?

מארינה מקסימיליאן בלומין שרה שהיא הולכת וחוה אלברשטיין שרה שהיא שוב כאן. זה עובד טוב ביחד, נראה לי.

איזה כיף זה שהילד שלי גדל והופך להיות ישות עצמאית עם העדפות. לפעמים זה קשה (למשל ההעדפה הבולטת לאכול אורז בכל שעות היממה) ולפעמים זה מרגש ומותיר אותי משתאה ונפעמת.

כשאדם צריך לעשות מיקסטייפ הוא חייב סיבה, או נמען, או שניהם.

לי היה מיקס תקוע בראש, לגל היתה המון עבודה.

אז הנה- מיקס לגל שסיימה את החודש ומתפנה לנוח. מוגבל ל-10 שירים. לא ארוך, כדי שיהיה ניתן להקשיב בריכוז. לא חדש, לא ישן. ללא קונטקסט מסויים. מתחיל חזק, עולה, יורד.

הפקות רזות על אמנים שמנים, שת"פים… פוסט מתגלגל:

הפקה-  מיסי אליוט | על המיקרופונים- קליס, ליסה לפט איי, אריקה באדו, ביונסה | בליריקה- לורין היל
המניע: באסה שלפט-איי מתה

הפקה- ג'ון בריון | במיקרופונים- אמנדה פאלמר, דייויד בואי | גיטרות- מיק רונסון | ליריקה- פיונה אפל
המניע: כי אני לא מתה על הטקסטים של אמנדה וכי הקולות שלה ושל דויד עם הפקה טיפה ביזארית של ג'2ון בריון יכולה לצאת מדהים

הפקה (או טכנאות סאונד במקרה שלו)- אלביני | שירה- ביונסה ופיונה אפל | גיטרות- אני, טל ותומר | ליריקס- ניק קייב | תופים- תמיר …

לפ"מ, היא לשכת הפרסום הממשלתית, משתמשת בילדים כדי לבצע מהלך של הפחדות – ולמה שהמדינה תציע פתרונות? היא כאן כדי להפחיד אותנו.

האם לממשלה הנוכחית יש מדיניות קצרת וארוכת טווח או שהיא עובדת לפי תחושה, האנץ', ומנווטת את המדינה בדרכי הפופולריות ולא הרציונל.
כבר המון זמן אני מנסה להבין מהי למעשה המדיניות של מדינת ישראל ומהלכי הפוליטיקאים בחמשת השנים האחרונות.

ממש עדיף ללחוץ ולראות את כל התמונה, זה מצחיק.
זוהי אוֹסי, הקאוסילטורית* החדשה שלי, יום אחד היא תגיע אלי הביתה, בינתיים אפשר לשמוח** מכך שהיא נחתה בארץ הקודש.
זהו פוסט שני מסוגו, פעם כבר כתבתי כמה קל לשמח אותי, זה היה פה: רוצה לקנות אושר בפחות משלוש מאות שקלים?
* Korg Kaossilator – חפשו אותו בגוגל, אני לא עובדת אצלכם.
** בטח אחרי שרשויות המס ישימו עליה את ידיהם המטונפות ויתבעו את משקלה בזהב כמס אהיה קצת פחות שמחה

מהר ובקצרה: כמה צרפתים מודרניים שמלווים אותי בשנים האחרונות.

אז אני אמרתי משהו וכמו בטוויטר זה גדל. תרגישו חופשי להוסיף משלכם כי כל המוסיף תפסת מרובה!