אני כבר אנוח בקבר…

את המשפט הפולני כל כך הזה בחרו יניב גבאי-מילר ותמר מלינוביץ' כשם הרשמי של תכנית הרדיו החדשה (יחסית) שלהם.

אני חייב לקוראי הבלוג הפסקה מכל ויכוחי התמונות שלי ושל גברת שוורץ- בר אל. מה לעשות, נכון, זהו בלוגנו ולפעמים אנחנו מבלגנים אותו, אבל הגיע הזמן להיות רציניים.
ואכן רצינות תהיה פה.

"אני כבר אנוח בקבר" היא תוכנית רדיו המהללת את הפולניות, או אולי מבכה את מותה של הפולניות. קשה לדעת עם הבכיינים האלה. הבלוג של התוכנית עטור שנינות דיכאון המתארות את שגרת חייה של אותה פולניה נסתרת אשר על דמותה נתבססה התוכנית. היא משודרת ברדיו הר הצופים, אז קוראינו הירושלמים יכולים לקלוט אותה בטרנזיסטור שלהם או במחשב האישי שלהם (לייב).

אז מה טוב שם?
קודם כל, זו אינה תוכנית של השעות הקטנות של הלילה, זוהי תוכנית בוקר. כל אותם נהגים ירושלמיים שחוגת הרדיו שלהם נתקעה על 106 ללא נוע סובלים מידי יום ראשון (!) שידור חוזר של הארוחה המשפחתית של שישי בערב. נו שוין.
והתוכן? הפלייליסט של התוכנית משובח ומגוון. לעיתים עצוב יותר, לעיתים פחות, אבל בהחלט מענג את האוזן. שני אלו, מכרים ותיקים שלי, ניחנו בחוש מוזיקלי מפותח ויכולת מצויינת להרכיב רשימות שידור מענגות. חבל שעם רשימת שידור לא הולכים למכולת. לא יכלו ללמוד רפואה עם החוש הזה?
הדובדבן של התוכנית, הוא הפולניות. היא עשויה לעילא ולעילא. עם כל הניואנסים, המרירות, התה, השואה ובמידה מסויימת, הגפילטע פיש.
גם אם לא תבחרו לעקוב אחרי התוכנית, תרשו לעצמכם לשוטט באתר המדכא, בצבעיו המלנכוליים והלינקים המורבידיים שלו. חדי האבחנה ישימו לב שיניב ותמר אינם שוברים דמות ושומרים על מרירות פולנית תמידית, בתוכנית, בתגובות בבלוג ואפילו בפליליסט העשוי כהלכה.

אני מקווה שתהנו מההמלצה, אני מאזין נלהב. עד כמה שאפשר. ואם לא תאהבו, זה בסדר, אני רגיל.
רק בבקשה, תלבשו איזה סוודר.

היי דן-יה, זה בשבילך, אני חושב שתהני מהמוזיקה. תגידי לי אחר כך מה דעתך.