ראשי » ארכיון

פוסטים שקשורים לפוליטיקה

מוזיקה, פוליטיקה »
[24 Jul 2016 | אין תגובה | דן-יה שוורץ בר-אל ]

פעם ב- 1972, ממש בעיצומה של הזקפה הלאומית הגדולה שידענו ותחליתו של הסיוט המכונה ״אקיבוש״ עלה מחזמר ישראלי מרגש שעסק בצרותיהם של לא פחות – השחורים באמריקה. שמו היה ״אל תקרא לי שחור״ ובו בין היתר היו כמה שירים ממש מוצלחים כמו ״יום יבוא״ ו-״בסי סמית״ והנושא היה ממש חשוב וחברתי ומחאתי. לאמריקאים.
העיסוק הזה בסבל של מישהו שרחוק ממך אלפי קילומטרים כדי לזכך איזה רגש שיש לך בעצמך, עם מידה מסויימת של ריחוק – קוראים לזה התקה. אני אוהבת את זה. זו תרפיה טובה. כי שם יש אפליה ואפרטהייד והעדפה …

פוליטיקה »
[29 Jul 2014 | 2 תגובות | דן-יה שוורץ בר-אל ]

אני מתייחסת לפטריוטיות המשונה הזו שלי כמו אל חטוטרת, הלוואי שלא היה לי אותה, הלוואי שהיה ניתוח להסרת אהבת המולדת. אני, לצערי, אוהבת את ישראל. וכך נראה שלעולם כבר לא אוכל סופסוף לחיות בשקט אחת ולתמיד.

פוליטיקה »
[14 Jan 2013 | אין תגובה | דן-יה שוורץ בר-אל ]

כי כשהסברתי לאחיין שלי קצת על הבחירות הקרובות הוא שאל “מי זה מרצ” במובן- מי הכוכב שעומד בראשות המפלגה – התשובה הכנה שלי היתה שבראשות המפלגה אין כוכבים, יש אידיאולוגיה.
 
כי זו מפלגה שמצליחה לעשות בשלושה מנדטים מה שמפלגות אחרות לא מצליחות לעשות ב-  28 (מה שאומר שהתירוץ המצחיק שלך “זו מפלגה קטנה, אני רוצה שהקול שלי ישנה משהו” – הוא ממש ממש טפשי)
 
כי הם (כמעט) אף פעם לא אכזבו אותי – וזה יותר טוב מכל מע’ יחסים בוחר-נבחר ששמעתי עליה.
 
כי כולם כבר יודעים ששתי מדינות לשני עמים זה …

מוזיקה, פוליטיקה »
[6 Sep 2012 | 2 תגובות | דן-יה שוורץ בר-אל ]

קאבר עם יוקללה לגיבור גדול של סי הימן.

אישי, פוליטיקה »
[19 Aug 2012 | 9 תגובות | דן-יה שוורץ בר-אל ]

חידת הגיון: איך תצליח האם הממוצעת לארגן פעילויות לבנה נטול הגן בכמה שפחות ימי חופש והזנחה? נתון נוסף: העדר סבתא אחת.

או במילים אחרות: איך תצליח האם העובדת, קצת לפני השקת מוצר חדש לשמור על מקום עבודתה בהנתן ילד נטול מסגרת?

או במילים אחרות: מדינה מזויינת, מאיצים בנו לעשות ילדים ולצאת לעבוד אבל לא מספקים שום פתרון לימי החופש.

אישי, גיקיזם, טלויזיה, קולנוע ואוכל, כללי וגם סתם, מוזיקה, פוליטיקה, פריקים וגיקים »
[14 Aug 2012 | 3 תגובות | דן-יה שוורץ בר-אל ]

יומולדת שלוש לבלוג – המון המון מילים נשפכו – אבל לא נאמר בהן שום דבר חדש. הידד!