<<הפוסט הזה היה צריך להיכתב לפני חודש לפחות.>>
קודם כל לכו וקראו את הפוסט שלו בועז כהן.

מאז שהתחילה המחאה אני רוצה לכתוב כזה פוסט מהסוג הפתוח שמדבר על הפרקטיקה של הכסף. תמיד זה טאבו, לספר כמה אנחנו מרויחים או כמה עולה לנו כל דבר אבל די עם זה. אני חושבת שכמה שיותר פוסטים כאלה יכתבו כך התמונה תהיה שלמה יותר ונשמע לי נכון שכמה שיותר בלוגרים יעשו כמו בועז ויפשטו את החינוך הפולני לטובת הסולידריוּת.

אז נתחיל מהסוף (רק אם קראתם את הפוסט של בועז כהן, אחרת אל תקראו גם את זה) – בניגוד לבועז אני אשכנזיה, שמאלנית, מאוד אוהבת סושי ולמעשה אני דוגמא קלאסית לכל מה שהמצקצקים מצקצקים נגדו. בהגדרה היבשה, משק הבית שלי שייך לעשירון השמיני בואכה תשיעי (!) כן, קראתם נכון. אני בת 32, עובדת בהייטק (אבל חסרת השכלה פורמלית)  זוגתי בעלת שני תארים ועובדת באתר גדול כעורכת וביחד ולמרות ששתינו נשים ושיש תקרת זכוכית – אנחנו בין העשירון השמיני לתשיעי.

קצת על משק הבית שלנו: יש לנו ילד בן שנתיים וחצי שעוד לא נכלל בחוק חינוך חינם ולכן עולה 2900 ש"ח בחודש (זה רק מחיר הגן). יש לנו עוד ילד בדרך, עוד חודש ככה. בארבעה-עשר השבועות הראשונים לחייו הוא יהיה איתי בבית ואח"כ בלית ברירה נצטרך למצוא לו מסגרת חלופית עד שיבשיל לגן. מנסיון העבר מטפלת באיזור שלנו לארבעה ימים בשבוע (הסבים והסבתות יכולים לתרום יום) עולה בערך 4000 ש"ח לחודש, משפחתון עולה קצת פחות. אני משערת שבגיל חצי שנה עד תשעה חודשים הוא כבר יעבור לגן וההוצאה עליו תקטן (בטח משהו כמו 2700 ש"ח).

אנחנו משלמות בערך 2000 ש"ח לחודש משכנתא על דירה שאת רובה (60%) סיבסדו ההורים של זוגתי, משכירות אותה ושוכרות בעצמנו דירה (שני בניינים ליד) גדולה יותר שיכולה להכיל משפחה בגודלנו, הדלתא בין הדירות היא בערך 700 ש"ח. ארנונה וחשמל הם בערך 700 ש"ח לחודש וכך יוצא שעוד חצי שנה ועם הנחות מדובר ב- 10,000 ש"ח הוצאות לחודש. זה לפני שדיברנו על קניות (חיתולים ומטרנה זו הוצאה אדירה), תחבורה (כן, דלק) והוצאות נוספות.

אני חוזרת ומביטה בטבלת העשירונים: צריך להיות בעשירון שישי ומעלה כדי לעמוד רק בהוצאות הבסיסיות האלה.

לא מתחשק לי לענות לכל הצקצוקים אז אומר רק כך: כן, אני גרה ברמת גן. אני יודעת שאם הייתי גרה קצת יותר רחוק מהמרכז יכולתי לסגור את כל ההוצאות האלה על פחות מ- 6000 ש"ח. כן, אני יודעת שמטפלת זו בחירה של עשירים, אבל תקראו קצת מחקרים בנושא וגם לכם יעלו דמעות בעיניים.
בעיקר אני יודעת שאם אגור במרחק של שעה (לפני פקקים) מהעבודה אצטרך לעבוד חצי משרה (לשים את הילד בגן בשבע וחצי , להגיע לעבודה בשמונה וחצי ולצאת לקחת אותו בשלוש וחצי משאיר בערך 6.5 שעות עבודה במקרה הטוב)  ובתחום שלי הסיכוי שאוכל למצוא עבודה בחצי או שני שליש משרה הוא אפסי ובעיקר, אהם, פחות מכניס – זה לוּפ.

כשנתקלתי לראשונה בחלוקה לעשירונים נבהלתי. למה בהלה? כי הטבלה סיפרה לי שאני עשירה מלפחות 7/10 מהעם שלי, אז איך זה שאני בקושי חוסכת ואין לי שום סיכוי שבעולם לקנות דירה למגורים בלי עזרה מההורים? איך זה יכול להיות שאני לא יכולה להרשות לעצמי להישאר עוד חודשיים בבית עם הבן שלי שטרם נולד?

בתחילת המאבק הרגשתי שזו חוצפה מצידי להיות חלק ממנו – אני מרויחה בסדר ויש קורת גג מעל ראשי. אבל כמו שאמרה לי חברה חכמה: תמיד יש יותר מסכן ממך, זה לא טיעון. וגם: מי שחושב שהרצון שיהיה לך בית משלך, ארבעה קירות שיגנו עליך על כל מקרה שלא יבוא, קשור לפינוק זה אומר שהדיכוי שהוא נמצא בו הוא מהסוג החמור ביותר.
כשאני יוצאת להפגין, כשאני כותבת פוסט, כשאני מנסה לעשות את מה שביכולתי למען המחאה אני יוצאת בשבילי ובשביל ילדי. אני גם יוצאת להפגין בשביל השכנים שלי כי העדר ערבות הדדית ו"חוזים אישיים" (כמו שהתנסח יפה מודי בר-און בנאומו) זה מה שהוביל אותנו לבור שבו אנחנו נמצאים היום.

ואסכם בציטוט סיכומו של בועז כהן:

ואז אני קורא אנשים, שאמורים להילחם איתי כתף אל כתף בקרב הזה על הישרדותנו הכלכלית, אבל הם מעקמים אפם באנינות אל מול המחאה. הם לא אוהבים את "סגנון המחאה", יש להם בעיה עם "חוסר המיקוד", הם עוינים את דפני ליף, כי היא לא היתה בצבא, הם מרשים לעצמם ביקורת על "אופן הסיקור של המחאה".  מה אפשר לומר עליהם?

את הדברים הפשוטים והבנאלים מכל.

שהשבע לעולם לא יבין את הרעב.

שמי שיש לו עבודה טובה המפרנסת אותו בכבוד לעולם לא ירגיש את חרדתו של המובטל.

שמי שנוהג במכונית ממוזגת לא יוכל לתפוס מה פירוש הדבר לעמוד בתחנת אוטובוס חשופה לשמש, להזיע למוות ולחכות עד בוש לאוטובוס שמאחר.

שהטייקון לא יוכל להבין את האדם הפשוט המבקש בסך הכל לקנות כמה מצרכי-יסוד למשפחתו וחייב לעשות חישובים מחישובים שונים, כי הוא לא יכול להרשות לעצמו.

שחלקים גדולים בחברה הישראלית הם מושחתים ורקובים מבחינה מוסרית.

שכדי שהרעים ינצחו, צריך רק שהטובים ישתקו או יכתבו טורים בגנות המחאה

קִראו לי "חברת הכנסת מירי רגב" או סתם שמרנית, אני אוהבת כשהתקשורת פונה לבעלי תפקידים במדינה בלי מידת הפמיליאריות הישראלית הרגילה. שם משפחה ותפקיד למשל – זה מספק אותי. בכלל, אני חסידה גדולה של שפה קובעת תודעה וטקסיות ממלכתית. האנשים האלה הם (לכאורה) נבחרי העם וככאלה עליהם להיות, אה… נישאים.

אם היו שואלים אותי (וכנראה גם את "חברת הכנסת מירי רגב בשבילך") צריך היה להחזיר את הדיבור בגוף שלישי – "יודע אדוני האם קו חמש עבר כבר?" או "תואיל נא גברתי להעביר אלי את מוסף הספורט" כשעוד היה אפשר. עכשיו כבר ממש מאוחר מדי. התקשיתי עד מאוד בתקופה הקצרה שבה הייתי באקדמיה, רציתי לפנות אל המרצים החביבים עלי לפחות בשם משפחתם אבל זה אידיוטי הרי כולם חברים ו"דוקטור מטר" או "מר כנען" היה נשמע ארכאי ומטופש.

היום אני כבר פחות רגישה לזה, אבל בעיקר אצל "נבחרי העם". פתאום זה נשמע לא נכון, כמו שאול שנבחר למלוכה רק כי היה מספיק גבוה – "נבחרי העם" לא באמת נבחרים על ידי, השרים ממונים לא לפי כישוריהם וזו ממש לא הממשלה שאני הצבעתי לה, אין ליושבים בה דבר עלי שגורם לי לרצות להעניק להם ממלכתיות פורמלית.

למעשה, הייתי רוצה להעביר חוק שהתקשורת חייבת לפנות אל נבחריה בשם משפחה ותואר עד שיוכיחו שהם לא ראויים לנישאוּת.
ברוב המקרים ואצל רוב הנבחרים – עד שישבנם מונח על הכסא הנכסף הם מספיקים לאבד את הזכות למעט הכבוד שהפנייה הממלכתית הזו מייצרת ובכך "ירויחו" את הזכות להקרא בשמותיהם הפרטיים במהלך ראיון. חלק מתחילים טוב (רה"מ ברק) ועשויים להדרדר דרך שם פרטי (שמע נא, אהוד) עד למדמנת השִטנה (המנוול מהמגדלים).

הייתי רוצה להציע שבתחתית הפירמידה יוסיפו שם אמצעי, משהו שמתאר את האדם שלפנייך – קצת כמו שפעם היו מוסיפים מקצוע (גולדשמידט) או תיאור חיצוני (שוורץ) לאנשים בשטייטל, כך לא יתבלבלו כתבינו הבכירים בין איווט הגזען האלים ליברמן לבין אלי הגזען חסר הלב ישי.

וכמו שצייצתי מוקדם יותר הערב: שר חוץ שלא מטריח עצמו ללמוד עברית תקנית ראוי לגינוי אפילו יותר מראש ממשלה שקנה או לא קנה בית ברחוב כרמיה בהנחת סלב.

ומלבד זאת אני סבורה שיש לכנות את רה"מ ביבי המזיק במזיד נתניהו. זו כבר לא המנעות, זה ממש נזק.

היום בצהרים קיבלתי שיחת טלפון מנציגת מכירות של חברת הביטוח בה אני מבוטח.
היא הזכירה לי שיש לי ביטוח בריאות מגניב, תודות להורי כמובן, אני לא יכול להרשות לעצמי ביטוח טוב בכוחות עצמי למרות תואר וחצי וחמש שנות עבודה בשירות המדינה.

ניחא.

הנציגה הזו הציעה לי לרכוש "שידרוג" לביטוח שיאפשר לי בדיקות רפואיות דחופות (כגון: MRI, CT ושאר ירקות) במכון פרטי, ללא תורים וביורוקרטיה.
טוב, אני לא באמת מאמין ב"אין בירוקרטיה" אבל המשכתי במשחק- "למה שאזדקק לשירות כזה?"
ובכן, ענתה, כמו שאתה יודע הבירוקרטיה והסחבת בקופות החולים יכולה להגיע לשבועות וחודשים, במיוחד כזה נוגע לבדיקות יקרות. כתוצאה עלולה להתעכב אבחנה קריטית, כמו, חס וחלילה, סרטן או מחלות אחרות.
דבר אחד שאני לא אוהב הוא טקטיקות הפחדה במכירות, אבל שוב, זה לא העניין. היא צודקת. זה קורה. ויכול לקרות לי. אבל למה?

דבר ראשון, הקופות שנועדו לשרת אותנו הפכו למנגנון סמי-פרטי, זאת עקב מהלכים של הממשלה (משרד הבריאות והאוצר) בניסיון לחסוך כסף בשירותים שאנחנו משלמים עליהם מיסים. כיום הקופות מציעות ביטוחים משלימים, תורים מועדפים ואי אלו ירקות. השיטה על הנייר נראית טוב- העשירים יקבלו ביטוחים יקרים והעניים יהנו מזה שיש כסף לפתוח עוד מרפאות ולקנות עוד מכשירים. רק שהדבר איננו כך, כי הרי, מהו ביטוח ה"זהב" אם לא אפלייתך מול עני בעל ביטוח רגיל?
בנוסף ישנם אי אלו אוכלי חינם, אנשי מנגנונים והנהלה שניזונים טוב מאוד מכל החיסכון הזה.
ככה זה כש"חצי" מפריטים שירות.

דבר שני, איך יוכלו למכור לי ביטוח פרטי יקר אם לא יכשילו את רגליהן של קופות החולים?
ברוני הביטוח, רקטלים לא קטנים בפני עצמם, צריכים למכור משהו. מערכת בריאות יעילה, מהירה, עם תקנים רבים ומשכורות נאות לסגל הרפואי שלה לא מעודדת מכירת ביטוח פרטי, נכון? אז יאללה, ניישם את הטקטיקה הידועה של משרד האוצר- נהרוס שירות של המדינה ואז נוכל להפריט או למכור אותו.
שוב נדפקים העניים. אלו שיד הוריהם קצרה מלהשיג להם ביטוח פרטי.

אגב, לנציגת המכירות אמרתי שאני אשמח לשלם תוספת של 23 שקלים למיסים שלי, לא לחשבון הבוסים שלה.
התוספת תממן ישירות קניה, תפעול ואת כוח האדם של מרפאות מיוחדות לבדיקות דחופות. אני מוכן לפטור את אלו שמרווחים מתחת לחציון מתשלום אגרה זו ומציע להגדילה בסדר גודל לעשירון העליון. מס זה הנו מס ישיר, דיפרנציאלי ובעל מען ברור שאני מוכן לתת עבור עתידי, עתיד ילדי ועתיד המדינה שלי.
אבל אני לא מוכן לשלם אותו להראל.
וכמובן, סיימתי ב"העם דורש צדק חברתי".

ועל הדרך, כמו שאומר היען, בערך- אני גם חושב שצריך להפיל את ממשלת ביבי.

היתרון בזירה רותחת פוליטית זה הכיף שאפשר להפיק מהפנינים שאנשים מפזרים מסביב.

להלן מונולוג "אספסוף נולד" שנשא היום הגאון קובי אריאלי:

קובי אריאלי – אספסוף נולד

פנינים מתוך המונולוג:

"ולמה המחאה הזו יצאה לרחובות? כי הממשלה מצוינת, וכי המצב המדיני והבטחוני מצוין."

ועוד: "הדרעק מרוטשילד נלחם על האיי-פד! אני לא מאמין לאף אחד מהמוחים! לא מאמין למחאה המסריחה הזו! לוזרים עם מגאפון!".

וכמובן: "מה שקורה ברחובות, זה אספסוף נולד" הנפלא.

ממש עונג. ואם אתם זוכרים (ואתם בטח זוכרים) את תיקי דיין, פרשת "אספסוף מהשוק" והסטיקרים האלה:

אז החלטתי להכין לכולכם משהו יותר עדכני לעבוד איתו:

בכל מקרה, תודה ליהודה נוריאל שאיתר את הפנינה בעודה מתרחשת ושחתך לרווחת הכלל את הקובץ.

"125 מיליון שקלים בשנה מפרידים בין דרישות הרופאים ועמדת משרד האוצר"
כשאתם חושבים על זה, מרגישים רע, הולכים למיון ומגלים שיש שביתה ולאף אחד לא אכפת מהבריאות שלכם, תזכרו ב-650 מיליון *תוספת* לתקציב הבטחון (שמראש מעל 56 מילארד) שאושרה השבוע.
יאמר להגנתם של ועדת הכספים של הכנסת שהם דרשו הסברים מנציגי מערכת הביטחון. יאמר לרעתם שהם קנו את השטות שמכרו להם היועץ הכספי לרמטכ"ל "הכסף מיועד לתשלומים לספקים עבור הוצאות רכש מזון ומוצרים אחרים".
מזון? ספקים? מוצרים אחרים? "אופס, שכחנו לחשב כיבוד  ב-50 ומשהו מילארד".ומה זה מוצרים אחרים, איך זה נחשב נימוק.
אחרי שסיימתם לחשוב על זה ולהקיא קצת בפה (אני מקווה שאתם לא חולים, כי אף אחד לא יעזור לכם) תזכרו שזו התוספת השניה. הראשונה, בסךשל 260 מיליון היתה יכולה לסיים את שביתת הרופאים ולהשאיר עודף לבניית עוד בית חולים.

אז בפעם הבאה שאתם חושבים שיש בעיות במדינה הזו, תעקבו אחרי נתיב הכסף. יש לנו מדינה נהדרת, מפותחת, עשירה ומשגשגת. כל זה הולך לסבסד מלחמות.
ואם מישהו רוצה בחוצפתו להגיד לי שאני לא מבין ברזי תקציב המדינה או שאי אפשר לסרב לצבא כי הוא מגן עלינו, אזרחי המדינה, אז גם הרופאים מגינים עלינו, אזרחי המדינה.

לפני מספר ימים קיבלה נרשמת טרייה לאוניברסיטת בר-אילן (אב"א) את האימייל הבא-

סטודנטים יקרים‚

כהוקרה לסטודנטים המשרתים במילואים‚ החליטה האוניברסיטה לתת עדיפות מסוימת במועד הרישום לקורסים בפריא"ל (הרשמה מקוונת לקורסים לשנה"ל תשע"ב) לסטודנטים ששרתו במילואים בשנה"ל הנוכחית תקופה של 21 יום ומעלה.

מה זה אומר?

סטודנט באב"א מקבל יום הרשמה. ביום זה המערכת נפתחת עבורו להרשמה לקורסים השונים. עדיפות בימי הרשמה הנה עדיפות לקורסים. במיוחד לכאלו שמספר המקומות בהם מצומצם.
ההודעה תמימה למראה, תואמת את הטרנד של שוחד מילואים ששוטף את ארצנו הקטנה ולכאורה לא מזיקה מידי.
ובכן, בואו נחשוב על כמה דוגמאות מייצגות לאנשים שלא יקבלו את ההטבה הנ"ל.

1. משתמט משתמטי- מניאק, לא מגיע לו, מה הוא בכלל עושה בבר-אילן.

2. אחמד את סלים- אתה ערבי ישראלי? תראה תעודה.

3. גידם החולני- אתה ציוני אדוק, ימני, גזען אבל לא יכול לשרת בצה"ל עקב מגבלה רפואית מוצדקת? נדפקת פעמיים.

4. נכה המלחמתי- אתה ציוני, לוחם, גיבור, גב-גב-גבר אבל נפצעת במבצע צבאי בעצימות נמוכה ונפסלת משירות מילואים? נדפקת שלוש פעמים.

5. את- כן, כן, את! אין לך זין? חבל. לא משנה אם שרתת את עמך בטיפול בנוער עם תסמונת דאון, הכנת קפה לאלוף או היית קצינת תותחנים, סיכוי טוב שאת מחוץ לרשימת המוטבים. פעם הבאה תיולדי גבר.

6. מילואים מילואימניקי- בל נשכח את אותו מילואימניק שנעדר מביתו רק 20 ימים בשנה. למה הוא לא נתן יותר?

חלקכם יאמר שאני לא צריך לצפות לאחרת מבר-אילן, חלקכם יאמר שאני סמאלן מניאק. זה לא משנה. במדינת ישראל אין חוקה, נכון, אבל קיים עקרון השוויון (טוב נו, אני לא משלה את העצמי).

כאשר מועדון לקוחות "בהצדעה" מעניק לחבריו (אותם אלו שעשו המון מילואים) הטבות כאלו ואחרות –  זכותו. ראשית, התקציב שמוענק לו הוא חלק מתקציב המילואים של הצבא\מדינה (איך שתרצו לקרוא לזה) וההטבות רובן הן יותר מהיותו מועדון לקוחות ענק ופחות מתקציבו הרשמי. אני לא מכיר את המערכת מאחורי אותו מועדון לקוחות מטופש (שאני חלק ממנו, מבלי ששאלו אותי) אבל אני מניח שרוב התקציב שלו מממן ג'ובים. אבל זה רק ניחוש.

כאשר אב"א נותנים עדיפות למילואימניקים שעושים מעל 21 יום הם בעצם מפירים את עקרון השוויון. ישנן המון אוכלוסיות- מגדר שלם, דתות, עשירונים, עולים חדשים, אנשים בעלי בעיות רפואיות ואפילו חיילי מילואים שנפגעים מהחלטה זו. כאוניברסיטה המתוקצבת על ידי הממשלה והסטודנטים שלה לא סביר שסטודנטית ערביה ששילמה שכ"ל מלא תהיה מאחורי מילואימניק. הוא, המילואימניק, מקבל צילומים חינם, מועדי ג', הטבות, מלגות וכו', הכל בצדק (או שלא, לשיקולכם). הטבות אלו הנן מתוך התחשבות בחוק, בתרומה שלו לאזרחי המדינה ובאי אלו כספי אגודות למען לוחמים. זכותם וזכותו.

אני מאמין גדול בתרומה לאזרחי המדינה (לא תרומה למדינה, אני שונא את הביטוי הזה). ככזה אני רואה במילואים תרומה, אבל לא טובה יותר מהתנדבות בארגון זכויות אדם, סעד, תמיכה באוכלוסיות מוחלשות כאלו ואחרות וכו'. העם שלנו, והגנרלים שהוא שם בכנסת, הם אלו שחושבים שמילואים הם קודש ומגיע לאלו יותר מלאחרים. ניחא, אני לא בא להלחם בצבא העם או בעם הצבא. יחד עם זאת, הפריווילגיה שנותנת אב"א היא בעייתית.

אם יתנו את ההרשמה המוקדמת באימוץ גור כלב נחייה או התנדבות בבית תמחוי או חניכת ילד יתום או מילואים אזי לרוב הסטודנטים והסטודנטיות באב"א תהיה היכולת להיות זכאים לצ'ופר הזה. במצב הנוכחי רק יחידי סגולה זכאים לה. בתור מילואימניק ביחידה פיקודית והתנדבותית, אפילו אני לא מגיע למספר כזה גדול של ימי מילואים. רק קצינים או אלו שעושים אבט"שים מצליחים לשרת כל כך הרבה. שנייה, אבטחת שטחים\ישובים?

מההכרות שלי עם מערך המילואים רוב ה"קוים" של אותם מילואימניקים ברי מזל הם ביהודה ושומרון. נכון, ישנם כמה קווי גבול שנמצא בהם מילואימניקים מן הזן המובחר שעושה מעל 21 יום, אבל בהכללה גסה – אם אתה קצין או שומר על התנחלויות או שניהם – אוניברסיטת בר אילן מצ'פרת אותך.

חברים – אם אתם ערבי, סמאלני, ג'ובניק, חולה, נכה, נכה צ"הל או חס ושלום לא עלינו- אישה, עדיף שתלכו ללמוד במקום אחר כי לקורסי הבחירה המועדפים אתם לא תתקבלו.

תודה למאקו על הפרגון. כנסו כנסו כדי לקרוא כמה טוקבקיסטים פחות רהוטים מאלו שהגיבו לנו בפוסט.
תגובת אוניבסיטת בר-אילן

שלום לך יובל בורשטיין.

לשם האיזון הצדק והיושר עלייך לחשוב גם על כך שכל מי שלא עושה מילואים, מראש מופלה לטובה בהשוואה למשרתי המילואים שנעדרים מהלימודים לתקופות ארוכות , לעיתים ארוכות מאד. כך שבעולמנו אין צדק אבסולוטי. מי שלומד והוא הורה ל3 ילדים מופלה לרעה לעומת מי שרווק ויש לו יותר זמן , מי שגר ליד ים המלח ולומד בעברית מופלה לעומת תושב רחביה. מי שלא צריך לעבוד כי יש לו הורים עשירים מופלה לעומת אחרים וכך הלאה אין טעם להוסיף דוגמאות כי העקרון ברור.

אנו מנסים במקרה זה לתת לאנשי המילואים היקרים לכולנו עדיפות מסויימת בקבלת הקורסים המתאימים להם. לדעתנו זה ראוי צודק והגון וזה רק צעד אחד מתוך שורה של צעדים שנעשה בקרוב.
בתור מי שיזם את הרעיון ושלח את ההודעה הזו לסטודנטים , ומתוך הערכה אליך כאדם הגון אבקשך להוסיף את התגובה הזו כלשונה וככתבה.
אשמח לארח אותך בבר אילן.
בכבוד רב,

אריה ארזי
סמנכ"ל לענייני סטודנטים.
אוניברסיטת בר אילן.

כבוד ראש העיר,

ראשית, גילוי נאות- אני לא בצד שלך בעימות הזה. באפשרותי להרחיב רבות על נושאי פינוי אשפה ואיכות סביבה אבל אין זה העניין.
כתושב צעיר בעירך, לא כאיש סביבה, אני דורש שתפנה את האשפה במקום מגורי ובמקומות אחרים בעיר.
אני מודע לכך שישנן השלכות תקציביות, פוליטיות, סביבתיות ועוד העומדות מאחורי פעולותיך אבל אינני מעודד שימוש באזרחים כפיונים במשחק פוליטי- אם מטרתך לגרום לי לסבול, הצלחת, אם אתה חושב שבגלל הסבל וההודעה המתנשאת במוקד העירוני אני אפנה לשר להגנת הסביבה ואפעיל עליו לחץ- אתה אידיוט. למה קראתי לך אידיוט? כי אתה חושב שאני אידיוט וזה מעליב.
ושוב, כתושב צעיר בעירך העומד בפני החלטה האם להמשיך את לימודי האקדמאים בעיר המצב הנוכחי והמשחק השפל שהעירייה משחקת לא עוזר לפופולריות שלכם.

בכבוד,

יובל בורשטיין.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4082063,00.html

עותק יפורסם באתר dan-ya.com

היה סקר פוליטי קצר שכל תכליתו היתה לצייר את הקוים לדמותה של בועת הטוויטר שסביבי (וגם להבין אם יש מצביעי עבודה).

הצביעו 116 איש ואישה ואז עצרתי את הסקר.

הנה גרפים חמודים:

ממש אין לי בעיה לייצר עבורכם עוד המוני גרפים, הבעיה היחידה שלי היא שוורדפרס מתנהגת אלי נורא לא יפה ואין לי כוח לריב איתה (אפילו טאגים היא לא נתנה לי להוסיף!)

הגיבו בבקשות לחיתוכים ותקבלו.

ביי

תוספות מאוחרות

:

דברים שהופיעו ב"אחר":

• תכלס, אני לא זוכר. נראה לי קדימה
• עלה ירוק
• חד"ש (נכנס ל'שמאלה ממרצ")
• התנועה הירוקה מימד (הרבה, לכן הוספתי אותה)
• הייתי בחו"ל
• הגמלאים
• הבית היהודי – מפד"ל
• בל״ד (נכנס ל'שמאלה ממרצ")
• איחוד לאומי
• 12 ריקים

וגם זה:

לרוב האנשים שקוראים פה בבלוג אין ילדים.

למה אני חושבת ככה?

כי לרוב החברים שלי אין ילדים, אני משערת שאתם (החברים שלי) קוראים פה בבלוג.

הפרסומת הזו מרתיחה את דמי.

בואו נראה עוד גרסא שלה לרגע:

לפ"מ, היא לשכת הפרסום הממשלתית, משתמשת בילדים כדי לבצע מהלך של הפחדות. דעו לכם שברצינות- זה מדיר שינה מעיניי.

אנחנו גרים בבניין די ישן (בן חמישים) וכשמתקין המזגנים התקין את המזגן בחדר השינה שלנו הוא קרא לי חצי בדאגה חצי בצחוק והראה לי שאפשר לחפור חור בקיר החיצוני של הדירה שלנו עם כפית. כן, עם כפית.

הבית שלי ישן והוא ברמת גן ואנחנו ישראלים, ופעם לא היו סטנדרטים אז הקירות דקים.

אז מה עושה לפ"מ? היא חושבת על קמפיין שיעלה את המודעות שלי לזה שבכל יום הבית שלי עשוי לקרוס כשבתוכו לא רק ציוד ורכוש, חלילה! הרי  בתוך הבית, ישן בשקט (במהלך רעידת אדמה) שוכב הילד שלי.

ואני רוצה להגיד ללפ"מ ועל הדרך לממשלה ולעירייה ולמי שזה לא יהיה:

.

לכו להזדיין!

.

הייתי מוכנה לקבל פרסומת שמסתיימת בהצעה, בכיוון, בדרך של פתרון אבל לא! כי אצלנו במדינה אוהבים להטיל את האחריות על האזרח לפי מודל הבצורת-  המדינה מתייבשת? האזרחים יחסכו.

דוגמאות לפתרונות:

• המדינה מציעה עכשיו לכולכם כאזרחים ללכת ולחזק את יסודות הבניין שלכם באמצעות תמ"א – בואו אלינו לייעוץ
• המדינה מציעה סבסוד לשיפוץ מבני לבניינים שגילם מעל 40 שנה

חלילה!

למה שהמדינה תציע פתרונות? הרי היא כאן כדי להפחיד אותנו*

*כן ביבי, אני מדברת גם עליך ועל פֵטיש איראן שלך

בפרק הבא של "פרסומות שמעצבנות אותי בטח תפגשו פרסומות שקשורות להלוואות בבנק, פרסומות לפוסטינור, את קמפיין המדינה מתייבשת כולו ועוד.

יום נעים.