פוסטים שקשורים לפוליטיקה
אמנם אני לא ליגת על, רק שיח' ג'אראח ולא בלעין, אבל יש לי רצון עז לכתוב פסקה קצרה על מותה של המפגינה הפלסטינית ג'וואהר אבו רוחמה.
מאז הפרסומים על מותה כתוצאה משאיפת גז מדמיע יש פינגפונג עיתונאי-צבאי בין העיתונים השונים ונטיותיהם והצבא ונטייתו לכסת"ח באופן כללי. למשל, נטען בעיתונות שצה"ל משתמש בסוג מסוכן של גז מדמיע, צה"ל מצידו טען שהיו לה בעיות רפואיות (כאבה לה האוזן שבוע לפני, אי שיט יו נוט). בלה בלה בלה.
בקצרה, כי זה בלוג צחוקים ומוזיקה בעיקר- לא משנה אם היתה לה תגובה אלרגית, שילוב מסוכן עם …
אוקי חבר'ה,
בלי פוליטיקה. הנה כמה תשובות אפשריות למגיב 19-
כן, אני יודע שאני לוקח סוגיה מורכבת ומפשט אותה לטענה יחידה כנגד הממשל. מותר לי.
לא, אין לי רעיון יותר טוב. בשביל זה משלמים לאנשים בממחלקת הרווחה, באוצר, בבטחון ובמשרד ראש הממשלה.
אבל אני יכול להעלות כמה רעיונות שכוללים אינטגרציה בחברה. תמיכה. סל קליטה. בסופו של דבר, המדינה שלנו כבר עשתה את זה.
כן, אנחנו כן.
ועכשיו לטענה שלי כנגד מדינת ישראל-
סבתא שלי היתה במחנה כליאה של פליטים. בהתחלה בסיביר (קראו לזה גולאג ולשם שלחו את כל מי שברח מפולין ולא היה להם כוח לטפל בו) …
חוק משאל העם גרם לי לחשוב: אם העם אוהב להיוועץ בגוגל והממשלה החליטה שהכי טוב זה לשאול את העם אז אפשר לשלוח את הממשלה לשאול את גוגל!
כך, בעוד דן-יה מתחנכת לה בהרצאות וסרטים (ואת מחשבותי על ברגמן וסיימון אני אחסוך, loving kindness), בעוד יעל נהפכת לקוראת קבועה של הפינה שכוחת האל הזו באינטרנט (נראה שהיא לא זרה לדברים שכוחי אל) ובזמן שישראל נהפכה לטיפ-טיפה יותר פאשיסטית… אני שירתתי את מדינתנו בכל מיני צורות.
צורה ראשונה – תרבות
עשרה ימים ביליתי במצפה גבולות. עשרה ימים של השכמות על ידי זבובים ב-5:30 בבוקר, עבודה בשמש המדבר ה… נעימה, ארוחות טריות מפרודוקטים טריים (שאת חלקם קטפתי בעצמי) וגיטרות שמנגנות רוק קלאסי אל תוך הלילה.
נכון, את מתחם פסטיבל אינדינגב היה אפשר להקים …
היי, ביבי!
כן, כאן למטה… עוד יותר למטה… כן!
זה אני יובל! וואו, אני כל כך שמח ששמת לב אלי. נכון, אני לא תומך בך פוליטית, אבל אתה של העם נכון?
אז ככה, יש לי איזו תלונה.
אריאל, כבודה במקומה מונח, הנה עיר אשר הוקמה מעבר לקו הירוק. עכשיו, אנחנו יכולים להתווכח על סמנטיקה, אבל לא על גבולות. כיוון שממשלתך, לא בעבר ולא בהווה, לא שינתה את המצב הקיים כבר כמה שנים וכמה ממשלות- אריאל היא עודנה עיר מעבר לקו הירוק.
מה אני רוצה לומר- שבניגוד לטענה של לימור\ביבי שצריך להפריד בין הפוליטיקה לתיאטרון הלאומי …
לפני חמש או שש שנים הפסקתי לבכות מהטורים של גדעון לוי בהארץ.
לפני זה ניסיתי במשך כמה חודשים לא לקרוא אותם.
יותר נעים לי לא לדעת.
אז אני מחליקה את הימים שלי בין טיפות של מציאות כיבוש קשה, אין בזה רגש, רק ויכוחים אינטלקטואליים על מי צודק, על השחתה, על החובה או האיסור להשוות הכל לשואה (לדעתי- חובה).
ואז בגלל כל הסיפור הטפשי עם עדן אברג'יל אני נוחתת על דף פייסבוק שבו תמונות של חיילים ליד גופות.
ועכשיו אני בוכה במשרד כמו ילדה ומנסה לאסוף מילים כדי להסביר לברנקו מה קרה פתאום, ואני אוספת "מתים" …