ראשי » גיקיזם

ניסוי במולקולות מים, מילים ואורז (פוסטמונות מדעי דימיקולו)

15 בAugust 2010 | | 8 תגובות | מאת דן-יה שוורץ בר-אל
תגים: , , , , , , ,

הכל התחיל מזה שקרן ובועז (מזל טוב, אגב) ערכו את הניסוי הזה בבית שלהם. אני כעסתי ואמרתי שאני לא מוכנה לקבל את תוצאות הניסוי כי ככה אני, אדם ספקן.
הבטחתי לקרן שאחזור עלי הניסוי בתנאים שלי וכך עשיתי.

הניסוי

נשמע נורא ניו אייג’י שכזה, משהו עם האופן שבו מילים משפיעות על מולקולת של מים, האינטרנו מפוצץ בכל מיני רפרנסים בנושא לא מתכוונת לחפש אותם.

בגדול לוקחים אורז מבושל (כי אחרת אין בו מולקולות של מים) ומדברים אליו \ כותבים עליו כל מיני מילים שליליות \ חיוביות (שזה כבר בעייתי, כי סליחה, מי קבע ש”מסריח” היא מילה שלילית? אם אתה גבינה צרפתית זה דוקא חיובי) והוא אמור להגיב בהתאם.

הכי טוב ללכת לקרוא את הפוסט של יניב על זה (שהוא אחד מצמד המגישים בתוכנית הרדיו המופתית “אני כבר אנוח בקבר“).

אז עיקרתי שתי צנצנות, הדפסתי לייבלים, מדי פעם דיברתי אליהן, שמרתי אותן באותם תנאים בדיוק ולמען הסר ספק לפעמים גם החלפתי להן את המקומות.

תוצאות הניסוי!

אורז, אורז, אורז

"אורז יפה, טעים וחמוד" וגם "אורז מגעיל, מרושע ומסריח"

הנה שתי הצנצנות מדגמנות טקסטים ושמחת חיים

כך זה נראה מלמטה

הימני הוא האורז "הטוב" והשמאלי הוא "המסריח"

הניסוי הצליח והמסקנה המדעית המתבקשת (של דנה) היא:

“אורז ששמים אותו לכמה חודשים בצנצנת לומד לקרוא”

ושלי:

“אין אורז רע, יש רק מים רעים”

הנה עוד אחד, סתם בשביל הכיף:

רקב רקב בוא

רקב רקב בוא!

ואסיים בציטוט מתוך הפוסט שהוליד את הפוסט של יניב (שגם יניב ציטט):
“כבר עשרה ימים עומד במטבחי אורז בשתי צנצנות. אם היתה מצלמה נסתרת במטבחי, בוודאי כבר הייתי מאושפז. פעמיים ביום מגדף את האורז הרע (בלי שהטוב שומע) בקללות איומות, כולל הורים, ופעמיים ביום שר לאורז הטוב שירים נחמדים העוסקים באיזה אורז נהדר הוא. התוצאות חד משמעיות: האורז המבורך נשאר כמעט לבן לגמרי, האורז המקולל הולך ונרקב לנגד עיני, כל מיני פטריות צצות בו ועובשים מסוגים שונים וצבעים מעניינים”.



עוד פוסטים בנושא : » ראיתי את הדקדוק הפנימי, הייתי בהרצאה של סיימון סינג | » קו המומחים: שולחן העבודה של אופיר קנר | » על אמנדה פאלמר ומה כדאי ללמוד ממנה | » סקר דוקטור הו הגדול | » דוקטור הוּ - הסדרה החדשה - הסקר האדיר |

8 תגובות »

  • יובל בורשטיין כתב:

    Challange accepted!

    אנא פרסמי את התנאים המדוייקים של הניסוי שלך על מנת שאוכל לחזור עליו.

  • יעל כתב:

    המסקנה הנחרצת מהניסוי: מאז שאוגוסט מכה מחוץ לבית ואילו בתוכו נגמרו הפרקים של דוקטור הו, לאנשים בישראל יש יותר מדי זמן פנוי.

    (ובכל זאת, ייתכן שהטחת קללות באורז אולי בכל זאת עדיפה על פני צפייה ב-Wipeout)

  • גל. כתב:

    יובל, אל תהיה לוזר. לעשות את אותו הניסוי זה לא חוכמה.
    אני אשקה שני אנשים במים ואסגור אותם בצנצנות נפרדות.
    תוך חצי שנה נראה למה שווה הנסוי הזה באמת.

  • יובל בורשטיין כתב:

    יעל- הבלונים האדומים האלו הם הדבר הכי טוב שקרה לטלויזיה מאז התחת של מרינה.
    גל- נראה לך שאני הולך לחזור על אותו ניסוי. חשבתי שאת מכירה אותי טוב יותר. מולקולות של מים זה לחלשים. יש כמה מולקולות ויסודות שהייתי רוצה לקלל.

  • נמי כתב:

    תיזהר, אם תסבך את המצב עם קשת של מצבי רוח וקבוצת ביקורת כמו יניב לעיל, המולקולות תתבלבלנה.

  • יובל בורשטיין כתב:

    איזה גרפים נהדרים אני הולך לעשות באקסל.

  • יעל כתב:

    הכדורים הגדולים הם המצאת המילניום (הקודם, כי כל התוכנית גנובה מפורמט יפני).
    לא יאומן – כשהייתי מובטלת הייתי צופה נונסטופ בערוץ ההיסטוריה ונשיונל ג’יאוגרפיק, בסרטים דוקומנטרים אודות המשטר בבורמה ולוחמה למען דולפינים – איך שהתחלתי לעבוד, המוח שלי לא מסוגל להתמודד עם צפייה במשהו מורכב יותר מאנשים שנופלים לבוץ אחרי שחטפו אגרוף מקיר פלסטיק.
    הרי לכם תוצאה מדעית בפעולה.

הוספת תגובה

הוסף את תגובתך למטה או שלח טראקבק מאתרך. תוכל גם להרשם לעדכון על התגובות באמצעות RSS.