ראשי » מוזיקה

סאבוֹי טראפל – Savoy Truffle

23 בDecember 2010 | | 21 תגובות | מאת דן-יה שוורץ בר-אל
תגים: , , , , , ,

“האלבום הלבן (של החיפושיות – ד.ש) היה אלבום חשוב גם לג’ואי סנטיאגו. הוא אמנם השתמש הרבה ברעיונות של הנדריקס ומונטגומרי אבל הצליל שהכי מזוהה איתו, ה’סנטיאגואיזם’ הוא ללא ספק ה’תו העקום’ (במקור- bent note) שמיילל את דרכו לעבר דיסוננס ופידבק ולמעשה שאוּל מג’ורג’ האריסון.

‘סאבוי טארפל’ אומר סנטיאגו ‘כשאתה שומע את השיר הזה, אתה פתאום אומר לעצמך: הנה זה! בכל פעם שהחלק הזה בשיר מגיע זה כאילו הֵי!’ (הוא לא איש של מילים, סנטיאגו).

החלק הקסום הזה הוא החלק שבו ה’מי’ הבלוזי נמתח חצי טון למעלה בצווחות עכבריות ומהירות.

הטכניקה הזו עובדת מעולה, אחרי עיוות יפה, לאורך חלק גדול מאוד משירי הפיקסיז – מ’ואמוס’, ‘פנים שבורות’ ו’איפה דעתי?’ ועד ‘אני מדמם’, ‘מספר 13′ ו’כוכב הסאונד’.

בבית הספר הגבוה למתיחת תוים ע”ש סנטיאגו, עדיפים שני מיתרים על אחד – אחת שנמתח והשני שנשאר סטטי – עד שהתהודה בינהם יוצר תדר קצבי של שני גלים שכאילו רודפים אחד אחרי השני.”

תורגם באופן חופשי מדי על ידי מתוך: ‘דוליטל’ מאת בן סיסארו, הנה העמוד ממש

(רק כדי לא להשאיר אתכם במתח אני אגיד שאחרי זה סנטיאגו מסביר קצת על איך הוא נורא אוהב למצוא את התדר הזה שרוטט הכי הרבה ואני יכולה להגיד שאם אי פעם כיוונתם גיטרה תוך שימוש באוברטונים והשארתם את הדיסטורשן דולק בטח חויתם את ה”גלים שרודפים אחד אחרי השני בתדירות משתנה”, עוד אני אגיד שמה שהוא מספר שהוא גנב ממונטגומרי היתה הנגינה באוקטבות [ר’ החל משניה שלושים של הוידאו הזה] ומהנדריקס את ה’שבע-תשע’ שהכי קל לשמוע אותו באקורדים של פרפל הייז)

אז הכי טוב זה להתחיל ולשמוע את סאבוי טראפל, השיר של ג’ורג’ האריסון בביצוע הביטלס ותוך כדי האזנה לקרוא כמה דברים בקשר לשיר-

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

  • סאבוי טראפל זה סוג של ממתק, בדרך מגיע כחלק מאריזת ממתקים של חברת ‘מקינטוש’ שידועה בכלל בעיקר בזכות הטופי שלה
  • סאבוי הוא חבל ארץ באירופה, כולל את אגם ז’נבה, את מונאקו וחתיכה מהאלפים הצרפתים (אני חושבת)הדגל של סאבוי
  • טראפל זה השוקולד הזה והוא בכלל נקרא ע”ש פטריות כמהין (באנגלית – טראפלס) על שום הדמיון בינם לבין הממתק השוקולדי הכהה
  • איך כל זה קשור לג’ורג’ האריסון? האגדה מספרת שזה שיר שהוא כתב לאריק קלפטון בעקבות היותו מכור לשוקולדים
  • השיר יצא באלבום הלבן, מי לא מנגן בו? ג’ון.
  • מי כן מנגן בו? שישה (!) סקסופוניסטים, שלושה טנורים ושלושה בריטון
  • ג’ורג’ האריסון דיסטרץ’ להם את הצורה, הם לא מתו על זה, אני מתה על זה.

יש עליו קטע על השיר הזה, לא? קודם כל, אם קוראים רגע את הטקסט, מדובר בשיר על הגיינת הפה וטיפולי שיניים “But you’ll have to have them all pulled out After the Savoy truffle” מדבר על השיניים שלך: אם תאכל הרבה סאבוי טראפל יצטרכו להוציא לך את כל השיניים! מבחינה עיבודית הוא גם נורא מגניב, בביטלסיות אפיינית הכל מטוגן (Panning) לכל מיני כיוונים והמיקס סטריאופוני משוגע. אני אגב, הכי אוהבת את גיטרת הקצב, זו שבאוזן שמאל, שמנוגנת לרוב ב- UPים (עליות של המפרט ולא ירידות) ובתדרים היותר נמוכים.

יש בו משהו נורא גרובי… כלומר, ברור: כל הבראס סקשן הזה לגמרי מרפרר למוזיקת נשמה וככה.

לא רק אני חושבת שהוא גרובי, גם אלה פיצ’ג’רלד חשבה ככה:

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

חלפה רק שנה מאז שיצא השיר המקורי וכבר (1969) וכבר יש לנו התקדמות גרובית אמיתית: להקת בנות מתוקה כמו שוקולד (או טראפל)  ברקע, בינות הבראס הקבוצתי באמצע השיר יש גם איזה סקסופון שמאונן אלתורים (סלחו לי, אני לא מתה על זה) אבל מה נשאר? בסיבוב האחרון של הפזמון יש שוב את המתיחות האלה שסנטיאגו אוהב (וגם אני) מרופררות בעדינות על ידי סקסופון.

ואלה היא, נו, אלה. ליידי אלה. הנון שלנט של ההגשה שלה כל כך מגניב שכמעט לא צריך את העיבוד ברגע, היא רק פותחת את הפה ואפשר לדמיין את הבראס והקצב והכל.

אפילו הגרסא המתקדמת הפולק-קאנטרי-אלקטרונית של הם עשויים להיות ענקים מעבירה את התחושה הזו, של הכבדות, של ה- Laid-Back הקוּלית שהיא חלק מהשיר,

ב-2003 אירונים, מוכשרים ומודעים לעצמם מכסים “הם עשויים להיות ענקים” את אותו השיר ממש:

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

את הגיטרות החליפו קלידים וסאונדים משונים, את התופים (לצערי) החליף איזה מידי אבל הסקסופונים שם. מה לא שם? המתיחות של סנטיאגו והאריסון. מצד שני: איזו גרסא מגניבה.

לסיכום (?)

זה ללא ספק הפוסט הכי מיוזיק-גיקי שכתבתי בחיי, בטח קשה להבין מה אני מנסה להגיד בו וכיון שגם אני לא בטוחה, הגיע הזמן לפסקה מסכמת, או שתיים.

זה נורא מגניב איך שיר אחד קטן עורר אצל כל כך הרבה אנשים כל כל כך הרבה ‘מחשבות מוזיקליות’. יש לו עוד גרסאות כיסוי אבל אלה (ועוד אחת שאני שומרת לסוף) הן הכי מעניינות בעיניי. תמיד אומרים על הפיקסיז שהם אולי לא הותירו חותם גדול בחייהם אבל כל מי ששמע אותם הקים להקה (אומרים את זה גם על מחתרת הקטיפה והדבר נכון לגבי שתי הלהקות בעיניי).

הפשטות שבה סנטיאגו כגיטריסט מתאר את המקומות שמהם הוא גנב את הסנטיאגואיוּת שלו מסבירה למה: כל גיטריסט ששומע פיקסיז ואני בתוכם, מתמלא בתחושת מסוגלוּת: “הי! גם אני יכולה לנגן ככה” יש משהו מרחיב אופקים בלהקשיב הרבה לנגינה של סנטיאגו ויש משהו מרגש בלהקשיב לנגינה של ג’ורג’ האריסון.
בשני המקרים מדובר בגיטריסטים פורצי דרך שהביאו איתם (בניגוד למושא השיר אריק קלפטון שאותו אני לא כ”כ אוהבת) המון אופי והרבה פחות טכניקה לנגינה, אני לא רומזת פה שהם נגנים לא טובים ברמה הטכנית אבל ללא ספק זו לא החוזקה שלהם, הטכניוּת. שניהם המציאו דברים וחתימות שהשפיעו על דורות של גיטריסטים אחריהם.

ואסכם בפרפראזה למשהו שדפנה אומרת הרבה: יש בסה”כ 12 תוים בסולם, כמה אפשר כבר לחדש?
אז הנה: כסה אפשר לחדש, לשמוע אחרים ולייצר משהו שהוא שלך לגמרי (הלקח הזה עובד לדעתי גם לגבי סטארטאפיסטים שממציאים דברים במקום למזג דברים קיימים, אבל זה נושא ליום אחר)

ולמען המצברוח הטוב, הנה גרסאת 10 דקות שלמות של פסיכדליה שבזכות אורכה וחוסר המחוייבות שלה לקו עלילה רציף כאילו מסכמת את כל הגרסאות שאני מכירה של השיר הזה:

עוד כמה נקודות על הגרסא הזו:

  • הקאבר הזה יצא שנתיים אחרי המקור, ב- 1970
  • זהו אחד מהשימושים המוקדמים של ה- Moog בתקליט רוקנרול
  • הכניסה של התופים בערך ב- 1:00 מזכירה לי מאוד את פתיחת השיר “סופרמן” של דויד בואי
  • הסולו שמתחיל בארבע ומשהו וכולל נגינת עם סלייד ובלי ועם כל מיני סאונדים משוגעים, נגמר בסוף בהדהוד (אמנם קצר) מאוד סנטיאגו-אי
  • מפוחית. ביצ’ז.
זה לא סאבוי טראפל, זה של אותה חברה!

זה לא סאבוי טראפל, אבל זה של אותה חברה!

.



עוד פוסטים בנושא : » ברוך הבא, תקליט חדש של חוה אלברשטיין | » 1993 היתה שנה | » ועוד בנושא- | » אני אוהבת את נינט | » מריח כמו... (עוד קמפיין???) |

21 תגובות »

הוספת תגובה

הוסף את תגובתך למטה או שלח טראקבק מאתרך. תוכל גם להרשם לעדכון על התגובות באמצעות RSS.