כותרת הפוסט
לפני חמש או שש שנים הפסקתי לבכות מהטורים של גדעון לוי בהארץ.
לפני זה ניסיתי במשך כמה חודשים לא לקרוא אותם.
יותר נעים לי לא לדעת.
אז אני מחליקה את הימים שלי בין טיפות של מציאות כיבוש קשה, אין בזה רגש, רק ויכוחים אינטלקטואליים על מי צודק, על השחתה, על החובה או האיסור להשוות הכל לשואה (לדעתי- חובה).
ואז בגלל כל הסיפור הטפשי עם עדן אברג'יל אני נוחתת על דף פייסבוק שבו תמונות של חיילים ליד גופות.
ועכשיו אני בוכה במשרד כמו ילדה ומנסה לאסוף מילים כדי להסביר לברנקו מה קרה פתאום, ואני אוספת "מתים" ו"גופות" וחוסר אנושיוּת.
ואני עצובה כנראה כי אני יודעת שהילדים האלה בצבא הם לא ילדים רעים, אני עצובה כי אני לא חושבת שמשהו בחינוך שלי יצליח לייצר ילד שלא יצטלם ליד גופה, הייתי מתה להאמין שכן, אבל זה הטבע האנושי הדוחה שלנו.
ואני חושבת שאח שלי כבר לא יחזור לגור בארץ, אני שמחה בשבילו, באמת.
ואני בוכה על הילדים האלה שכבר לא יצליחו להפטר מקהות החושים הזו שמאפשרת להם להצטלם ליד גופה. גופה. מישהו שמת. שהרגת.
אני לא יכולה לחיות כאן יותר ואין לי לאן ללכת.
עוד פוסטים בנושא : » טאפאס בר אחד העם, סולידריות ומחשבה על זוגיות | » מתוך וויינט: ממשלת ישראל הודיעה על התפטרות | » Great Success | » על שמות ותארים (ועל איווט הגזען) | » על פוליטיקה ומוזיקה - מחשבות לא מאורגנות |
אני לא מסכימה. כלומר, אני כן מסכימה, עם רוב מה שכתבת אבל אני לא מסכימה עם הרעיון שהחינוך שלך לא יצליח לגדל ילד שלא יצטלם ליד גופה.
חיים פה כל כך הרבה אנשים שהילדים שלהם כן גדלים ככה בגלל שככה ההורים שלהם מגדלים אותם. לא, הם לא אומרים להם להצטלם ליד גופות, אבל הם מגדלים אותם לראות באחר משהו שצריך לפחד ממנו, לשנוא אותו או ללעוג לו. הם מגדלים אותם להאמין אמונה עיוורת באתוס הכוחני השולט ולא לשאול שאלות. הם מגדלים אותם לציית אז הם גדלים צייתנים, ואדישים, ושונאים.
אני לא בדיוק האדם הנכון לתת עצות בנושא הזה כי אני את ההחלטה שלי עשיתי.
אני לא האדם הנכון כי לי כבר אין דבר כזה שנקרא מולדת. וזה עצוב אבל זה גם משחרר. כשאנחנו מדברים על הילידם אנחנו תמיד אוצרים שהתפקיד שלנו הוא לאפשר להם לממש את הפוטנציאל שלהם ובזה אנחנו תמיד מתכוונים לפוטנציאל להצליח ולהיות מאושרים אבל יש בהם גם פוטנציאל להיות בני אדם נוראיים. יתכן וזה תפקיד הרבה יותר חשבו של ההורים – לעזור לילדינו לא להיות האנשים הנוראים שיש להם פוטנציאל להפוך.
אני דווקא חושב שהחינוך שלך הוא כזה שיצליח לגדל ילד שלא יצטלם ליד גופה. אמנם אני לא מכיר אותך ואת שיטות החינוך שלך באופן אישי, אבל אני פשוט מסכים עם מה ששירי כתבה פה מעלי.
חוצמיזה, כתבת את המשפט "ואני חושבת שאח שלי כבר לא יחזור לגור בארץ, אני שמחה בשבילו, באמת." ורק רציתי לומר שלראשונה מאז שאח שלי נסע עם משפחתו ללימודים בחו"ל, אני מזדהה עם המשפט הזה. אפילו קצת מקנא (לא רק בגלל עדן אברג'יל ושות', אלא בכלל)
הקלות של להיבלע ברוע בלתי נסבלת, האתגר הוא איך להמשיך להאמין בטוב. והאתגר הזה הופך למאבק.
כשאני קוראת את המילים שלך אז מעבר לכל ההזדהות, הכאב והייאוש אני די בטוחה למרות הכל שהבן שלך לא יצטלם ליד גופות. זו לא אופטימיות עיוורת זו אופטימיות עיקשת. וזה הדבר היחיד שמשאיר חלקנו פה – עם או בלי ילדים.
תודה על הפוסט הזה.
[...] This post was mentioned on Twitter by Sagee Ben-Zedeff , Dan-ya Shwartz. Dan-ya Shwartz said: כלום חדש: כותרת הפוסט http://www.dan-ya.com/shortpoliticalpost [...]
אני נוטה לא לקחת צדדים בעניין ההשוואות לשואה [או בכל עניין כמעט], אבל הדמיון הויזואלי כאן של הצילומים ליד גופות [גופות? בטוח גופות? אולי הוא רק הוכנע לקרקע.. *שכנוע עצמי*] עם רובים מכוונים הוא ישיר מכדי להתעלם ממנו.
זה כל כך אובייקטיבי שאני לא מבינה איך אפשר להתכחש לזה.
כן, צבא מלחמה זוועות. זה מה שיש לנו פה.
אני חושב שזו דילמת הובל-עקוב-זוז מהדרך.
הובל- קשה, התאבדותי. עקב העובדה שלהיות הומני ו"סמאלני" זה לא פופולרי כמו שזה היה בק אין די ניינטיז. זה קשה במיוחד נגד הפאשיזם שמטופח כאן. למעשה, זה להגיד- אני מוותר על חיי לטובת בניית ישראל טובה יותר. הבעיה? וול, הסבים והסבתות שלנו עשו את זה, הורינו אחריהם.. וואלה, אפילו כשנוצר משהו טוב הוא נהרס מהר מאוד.
עקוב- נשאר כאן, נבחר צד, נצביע לו, אולי נלך להפגנה או שתיים. שיקרה מה שיקרה, לי יש דירה, משכורת, מזגן, מילואים פעם בכמה זמן.
זוז מהדרך- סבבה, לחיים יותר טובים בגלות. אבל היי, לי אין דרכון אירופאי או משהו כזה.
וחינוך… אתם מתכוונים הדבר הזה שמקצצים בו לטובת מלחמה?
יש עוד צדדים בצה"ל.
אתם מוזמנים לקרוא את הכתבה על השירות האחרון של הפלוגה שלנו במחסומים בבקעה.
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1184795.html
בדיוק בשביל זה צריך להתעקש על שירות של כוחות איכותיים בכל הנוגע לחיכוך עם אוכלוסייה אזרחית.
יא ארז!
זה מהמם!
קראתי על זה וממש שמחתי.
ריגשת אותי. עצוב. נתפלל לטוב. תודה.
הוספת תגובה
מה זה? מי פה?
הנושאים העיקריים
מה? לא שומעים
קישורים קשורים
על מה מדברים כאן?
מה קורה בטוויטר?
הכי מוגבים
הכי נצפים