ראשי » כללי וגם סתם

אביב מתעורר בבית ליסין

24 במאי 2010 | | 5 תגובות | מאת דן-יה שוורץ בר-אל
תגים: , , , , , ,

אני לא מבינה בתיאטרון! כלומר, למדתי תיאטרון כמה שנים, אבל אני לא רואה הצגות ולכן יש להתייחס לכל הנאמר לעיל (או למעשה- למטית) כהתרשמות חסרת השכלה.
אתמול ראינו את אביב מתעורר (במקור: Spring Awakening) בהפקתו החדשה והנוצצת בבית ליסין.

היסטוריה דה לה שמאטע ורקע כללי

לפי סדר כרונולוגי: בהתחלה זה היה מחזה שנכתב ע"י פרנק וודקינד אי שם במאה הקודמת הקודמת בגרמניה והועלה לראשונה בתחילתה של המאה הקודמת (רק קודמת אחד, תעקבו!). המחזה היה שערורייתי ובעצם נכתב כביקורת על מדיניות השמרנות המינית של תקופתו, לי אישית זה מזכיר יותר מהכל פרק ראשון בספר של פוקו שקוראים לו תולדות המיניות- הרצון לדעת. (למה פרק ראשון? כי זה מה שקראתי ממנו! אני קווירית רדיקלית דמיקולו.) המחזה בין היתר טוען דברים שנשמעים לנו היום בעידן ה"לאונן זה טוב וחשוב לילדך" כארכאיות (הבושה מקורה בחינוך, אין במה להתבייש וכו) אבל זה טיבן של יצירות פורצות דרך: אחרי שפרצו את הדרך כולם צועדים עליהן והן הופכות לזכרון מאובק.

אחרי די הרבה שנים ממש בהתחלה של המאה הנוכחית, ישבו כמה חברה והפכו אותו למחזמר. בהתחלה הוא הציג בעוף-ברודווי ואח"כ בברודווי ואפילו זכה בטוני וכל מיני כאלה של חשובים, ומאז מעולים אותו בכל מיני מקומות. בהפקה שלו בברודווי משחקת לאה מישלז (אין תעתיק הגיוני לשם שלה) שהיא גם רייצ'ל בֵּרי בסדרה "גלי" (Glee), [אני מתעכבת עליה כי זה רלוונטי לכמה מילים שאכתוב אח"כ] ילדה יהודיה צעירה, עם שני אבות, שילוב של ברברה סטרייסנד ב"מצחיקונת" (מבחינת אמביציה) ושל הסקס אפיל של רינת גבאי (ערוץ הופ). מה שכן- היא שרה יופי טופי! הנה דוגמא לסיום חלקה הראשון של העונה (שהוא באופן מצחיק גרסאת כיסוי לברברה, ממצחיקונת):

על מה המחזה? מה העלילה? למה אמרו שרואים לנינט?

אז המחזה הוא בעצם תיאור של תקופה בחיהם של קבוצת ילדים, בעצם, בשביל מה יש קומוניקטים בעולם הזה?

דרמה מלאת יצרים על קבוצת צעירים המגלים את העולם שהוריהם ומוריהם מנסים להסתיר מהם, עולם של יצרים ותשוקה. במרכז המחזמר עומד סיפורם של שלושה : מלכיור המבריק ( עידו ברטל ), מוריץ הספקן ( עידו רוזנברג ) וונדלה היפהפיה ( נינט ) – המתנסים בחוויות ראשוניות של תשוקה והתבגרות. וונדלה ומלכיור אוהבים בעולם שמרני שבו אסור להם לגעת זה בזו, מוריץ נאבק לעלות כיתה ואינו יודע מה לעשות עם התשוקות שמתחילות להתעורר בו.
האהבות הראשונות, המחאה כלפי הממסד המסואב של בית הספר וכלפי ההורים, התנסויותיהם הראשונות והמלחמה הקשה ביותר שהאדם נדרש אליה בחייו: להתבגר – כל אלה הם החומרים שמהם מורכב המחזמר המצליח, שמגשר בין העבר בו נכתב המחזה המקורי לבין חיינו הסוערים כיום.

אז כן, נינט משחקת בו את התפקיד הראשי, זה של ונדלה *ספוילר ספוילר* (יש כזה דבר ספוילר בתיאטרון?) הילדה התמימה שנכנסת להריון בטעות מחברה המהפכן מלכיאור כי אף אחד לא מוכן להסביר לה איך ילדים באים לעולם ומתה תוך כדי ההפלה *סוף ספוילר*.

אז מה חשבתי על אביב מתעורר?

קודם כל, נינט. ככה זה, אין מה לעשות. זה לא סוד שאני מתה על נינט, נכון? אבל דוקא ההודעה על הליהוק שלה לתפקיד ונדלה התקבלה אצלי בספקנות מהולה באכזבה, חשבתי לעצמי שזה יופי שהיא רוצה ללכת תיאטרון אבל למה דוקא ונדלה? הייתי מלהקת אותה ואת הסקס אפיל הנפלא שלה דוקא לתפקיד אילסה, מה גם שהשיר של אילסה הוא מעולה למידותיה של נינט, אבל ונדלה? הבחורה הכי תמימה וא-מינית במחזה?

אבל נינט, כרגיל, עשתה את זה מעולה. היא היתה לא סקסית בכלל, כאילו מישהו כיבה לה את זה.
עד כדי כך היא היתה לא סקסית ששותפתי לצפייה (לא מסגירה מי זו) אמרה שכבר בכלל לא בא לה עליה. הביצועים הווקאליים שלה היו כמובן משובחים, אין לי ולו התקטננות.  ובכלל- ניתן בעיניי לסכם את הופעת התיאטרון הרפרטוארי הראשונה שלה ב: וואלה! גם את זה היא עושה טוב!

בעניין הביצועים לשירים בלט מאוד גם השחקן ששיחק את מוריץ, הקומוניקט אומר שקוראים לו עידו רוזנברג, הוא היה מעולה, שיחק טוב, רקד יפה וכל שפת הגוף שלו אומרת תסכול מיני ואי התאמה. אה כן, שפת גוף, שכחתי להגיד שנינט ראתה כנראה לא מעט פעמים את המחזמר בכיכוב הגברת מישלז כי הונדלה של נינט דמתה כל כך בשפת הגוף לזו של מישלז שלרגע פחדתי שהיא תפרוץ בקריאות "הכנתי סולו לתחרויות האיזוריות" ותחלק פלאיירים נוצצים עם שמה עליהם (זה רפרנס לגְלי).

קצת פחות חזק בביצוע הקולי, אבל מחפה על זה יפה יפה עם יכולת המשחק המשובחת שלו (לדעתי שיחק הכי טוב מכולם) הוא בחור ששיחק את מלכיאור, שמו: עידו ברטל. (סלחו לי שאני לא מכירה את השחקנים, אני באמת לא רואה מספיק תיאטרון) גם השחקניות ששיחקו את אילסה ואת מרתה הרשימו אותי, מי ביכולותיה הקוליות (אילסה) ומי בשירה + משחק שלה (מרתה).

בכלל, כולם שרו נפלא ביחד, אני הכי ביקורתית ורגישה לזיופים, לקראת סוף המחזה יש גם רגע קטן ונחמד של א-קפלה ובו (יותר מבכל המחזה) היה קל להרגיש שזו חבורה של אנשים שהתאמנו הרבה, נו- מקצוענים.

העיבודים לשירים היו מגניבים אש, הנגנים היו, נו, כמו בתיאטרון, נגנים מצויינים ונטולי אגו. שמתי לב במיוחד למתופף, בסיסט וגיטריסט, אבל אני שמה לב למה שקרוב אלי.

אם כבר שמה לב למה שקרוב לליבי, היו לי שתי בעיות עיקריות עם המחזמר:

סאונד-

במערכה הראשונה בעיקר (אך גם בשניה) היו רגעים שבהם הפלייבק (היינו: הלהקה) היה ממש חזק מדי ואי אפשר היה להבין את הטקסט (תיכף נדבר עליו). זה בלט במיוחד בסולואים של מלכיאור (עידו ברטל) והיה בעייתי. אני שומעת ברידרז ואני אוהבת את אלביני ולכן אני יודעת להבחין בין רגעים שבהם השירה צריכה להיות בפנים או בחוץ.
איזה קטע, קראתי עכשיו ביקורת בעכבר שגורסת בדיוק את ההיפך… מצחיק.
זה גורם לי לחשוב שזה היה משהו של אתמול בלבד.

טקסטים-

לא מתה על התרגומים.
יש בעיה של מִשְלבים בתרגום- שילוב לא לגמרי נכון של מילים ממשלבים שונים בסמיכות, דבר שמערער בעיניי מאוד את אמינות הטקסט ובולט בעיקר בשירים ופחות במחזה.

זה הכי בלט בעיניי בתרגום של The Bitch of Living, שיר די מגניב על כמה קשה להיות בן נוער כשכל מה שאתה יכול לחשוב עליו זה סקס. איכשהו הוא יצא מאוד וולגרי ו"מודרני" באופן שלא מתאים לטקסט שבא לפניו ואחריו. (זה המקור:)

ושתי הערות לסיום:

שווה לראות את זה, באמת, זה יופי של מחזמר, ההפקה מעולה והשחקנים (לדעתי, ואני לא מבינה בשחקנים) מצוינים.

אני חייבת להודות לחן שהוציאה אותי מהעבר והכירה לי את ההווה של ברודווי. אם זה היה תלוי בי הייתי ממשיכה להתעלם בנחישות מקיומם של מיוזיקלז במאה הנוכחית וחן בתשוקתה לנושא (היא לומדת עכשיו בבצפר באמריקה שמלמד שחקני ברודווי לשעתיד) הצליחה "לכפות" עלי לראות את זה :) .



עוד פוסטים בנושא : » זה זמן סקר! והפעם: סקר להורים | » הודעה מנהלתית קצרה | » בשבח הילדיוּת | » השנה - 1995 - ערב פורים | » כשבקנםםל, טמקא וגם עםםעךק |

5 תגובות »

  • אבנר קשתן כתב:

    אני גם לא הולך הרבה לתיאטרון, וגם להצגה הזו לא הלכתי, אבל מאד הזדהתי עם ההערה האחרונה שלך. אני הרגשתי פעמים רבות במחזות מתורגמים, בעיקר במחזות זמר, שהאתגר הכפול של תרגום המילים + התאמתם למוזיקה גורם למתרגמים להתפשר על עניינים כמו משלב, ולי זה ממש צורם. אני זוכר שזה ממש הפריע לי לפני כמה שנים בהפקה הישראלית של גבירתי הנאווה – משהו שם פשוט קיפץ לו בין משלבים שונים בצורה שממש הקפיצה לי פיוזים.

  • שותפתה לצפייה כתב:

    טוב, לא התחייבתי שזה לכל החיים. אתמול, בין השעות שמונה וחצי עד עשר וחצי, לא היה בא בכלל. זה נכון. היו לה גפיים ארוכות ורפויות מדי ויציבה משונה, של בני עקיבא. מדהימה, הנינט הזאת.

  • פרנק כתב:

    סחתן על הפוסט המושקע. גם אני נהניתי מהמחזמר והתרשמתי מאוד מהעבודה היפה שנעשתה שם.

  • פרנק כתב:

    ולדעתי, הנקודה החלשה במחזמר היא זו שבכלל לא שייכת לעיבוד הישראלי: השירים עצמם, או ליתר דיוק, הלחנים שלהם. אין שם להיטים, אין משהו שנשאר איתך אחרי הצפייה וגורם לך לפזם את השירים וללכת לקנות את הדיסק (שבארצנו, מן הסתם, אין). כמו בכל דבר שקשור למוסיקה, הלחן זה הדבר העיקרי שקובע אם אני מתחבר לשיר או לא, ומכיוון שבמחזמר הנאמברים הם העניין המרכזי, אני לא יכול להתחבר לזה עד הסוף אם השירים לא מדברים אלי.

  • דשוורץ (כותב הפוסט) כתב:

    לדעתי יש לפחות שני להיטים:
    mama וגם its the bitch of living

    אבל זו אני
    :)

הוספת תגובה

הוסף את תגובתך למטה או שלח טראקבק מאתרך. תוכל גם להרשם לעדכון על התגובות באמצעות RSS.