ראשי » אישי, פוליטיקה

חופש – או איך אי אפשר להיות הורה עם קריירה ולגדל ילדים בארץ:

19 בAugust 2012 | | 9 תגובות | מאת דן-יה שוורץ בר-אל
תגים: , ,

(הבוקר צייצתי את זה: )

חידת הגיון: איך תצליח האם הממוצעת לארגן פעילויות לבנה נטול הגן בכמה שפחות ימי חופש והזנחה? נתון נוסף: העדר סבתא אחת.

או במילים אחרות: איך תצליח האם העובדת, קצת לפני השקת מוצר חדש לשמור על מקום עבודתה בהנתן ילד נטול מסגרת?

או במילים אחרות: מדינה מזויינת, מאיצים בנו לעשות ילדים ולצאת לעבוד אבל לא מספקים שום פתרון לימי החופש.

ואז התפתח דיון:

נכון, חופשה זה חשוב, הילדים צריכים אותה, הגנות צריכות אותה – אני לגמרי בסדר עם זה, אבל כמו שאמרה עדי למבוגרים אין מספיק חופש, ואני רוצה לחדד: בצרפת יש “ואקאנס” יעני – חופשה – כולם ביחד, הילדים ההורים, כולם בחופש.

דובי אמר שלמיטב ידיעתו  ישראל בתחתית הטבלה בימי חופש מעבודה רשמיים, ובראש הטבלה בימי חופש מביה”ס.

רגע…

משהו כאן לא עובד…

אם לילדים יש יותר חופש מלהורים, אה… שנייה… אני לא משהו בחשבון – מישהו יכול אולי לעזור לי?


אני בכלל לא נכנסת כאן לציפיות השונות מאבות ומאמהות (וגם לא נדון בשאלה מה קורה כשיש שתי אמהות שברוב חוצפתן גם עובדות וגם נהנות מעבודתן). הרי יש שני סוגי משרה – “משרת אם” ועבודה רגילה (לפי הסטנדרטים הישראליים) נו… אתם מכירים את זה, עבודה שמניחה שהעובדים בה יהיו, אה, זמינים, קיימים, לא בבית. (למרות שדובי אמר שזו בעיה בפני עצמה)

ואני? לי בכלל יש מזל.

יאיר בן שלוש וחצי ועוד לא ידע את נחת זרועה של מערכת החינוך הציבורית. חופשותיו – בהתאם. הוא למעשה בשבוע אחד של חופש במהלך הקיץ (אני לא דנה בחגי תשרי שיבואו עלינו לטובה). מתן – הוא בכלל אצל מטפלת \ משפחתון – לא תלוי בחגי ישראל והחופש הגדול.

דוקא בגלל זה, דוקא בגלל שהשנה היינו צריכות לדאוג ל”סידור לילד” לבסה”כ שבוע אני עומדת משתאה – איך זה יכול להיות?

המדינה המזויינת שלנו עושה הכל כדי שתעשו כמה שיותר ילדים.
אם לדייק – המדינה שלנו עושה הכל כדי שתעשו כמה שיותר ילדים בריאים. הם יממנו לכם טיפולי פוריות, יסייעו כלכלית בכל הבדיקות, אפילו יקלו ראש בבחירה שלכם לעשות הפלה אם יש סיכוי לילד פחות ממושלם – ילדים שלא יכולים להתגייס הם עול למדינה הקטנה ומוקפת אויבים שלנו – אצלנו? רק שלמות כרומוזומית (אבל אני לא משווה, חלילה).

אבל כמו קלישאת הגבר הנכלולי שהכניס אותך להריון- בבוקר שאחרי אתם כבר לבד.

להלן האפשרויות שעומדות בפנינו עכשיו:

להביא את הילד לעבודה –

זה ממש מנהג נלוז.
אני ממש לא מבקרת אף אחד, הרי שגם אני מתכננת בשלישי לעשות “חצי יום עם יאיר במשרד”, זה שאני עושה את זה לא עושה את פחות נלוז בעיניי.

הרי אני עובדת פחות טוב כשהוא כאן, אולי לא רק אני. אני שומעת את כולכם מקטרים בטוויטר על כל ההורים המזויינים האלה שמביאים את הפרחחים זבי החוטם שלהם למשרד.

תאמינו לי חברי הרווקים – אם היתה לנו אפשרות אחרת – היינו לוקחים אותה בשתי ידיים. ובעצם – מה אתכם? אולי תקחו איזה יום חופש ותשמרו לי על הילדים? יום ראשון עוד פנוי…

לקחת יום חופש, לבלות קצת עם החמדמד!

הלוואי אמן. בחיי. אני מתה עליו, אין לי בעיה לבלות איתו עכשיו שבוע בפנאן, רק הוא ואני, בריכה, קולנוע, ספרים, טיולים. אני לא משקרת, בחיי. ילדים בגיל של יאיר הם בדיוק החומר שממנו עשוי הכיף שלי. הוא בגיל אדיר, הוא מצחיק אותי. כיף לנו ביחד. חיכיתי לגיל הזה. אני מתה על הזמן שלנו ביחד לבד.

בעיה: יש לי עבודה. כבר אמרתי שאני אוהבת את העבודה שלי, נכון? אז אני אוהבת אותה. יותר מזה – אני מאוד רוצה לשמור עליה. יותר מזה – אני מנהלת מוצר לפני השקה של מוצר. תנו לי לומר למי שלא מבין את המשפט האחרון שלקחת חופש בזמן הזה משול ללהשאיר את הילד באוטו עם חלונות סגורים ביום חם במיוחד. או לזרוק תינוק לבריכה של העמוקים וללכת לעשן סיגריה. יש לי מזל – הבוס שלי הוא אחלה גבר. הוא מגלה סבלנות נדירה הכל בנוגע לגידול ילדים. גם לסבלנות שלו יש סוף ותחתית ולא הייתי רוצה לגלות איפה עובר הקו.

אין לכם סבתות?

יש לנו! אפילו שתיים. הסבתות שלנו, ברוב חוצפתן, הן נשים עובדות. ולא רק עובדות- לחלקן (אמא שלי) יש העדפות שלא כוללות קייטנה של שבועיים. אל תבינו אותי לא נכון, היא עוזרת בטירוף, רק אתמול שניהם ישנו אצלה לילה, אבל עכשיו היא בדרך לצרפת ומשם לאירלנד. היא הולכת לעשות טראקים עם אחשלי ומשפחתו. תסלחו לי, אבל אני לא יכולה לכעוס על אישה בוגרת שקיבלה החלטה לעשות משהו מגניב ולא לעבוד אצל מדיניות העדר החופשים של מדינת ישראל.

הסבתא השניה פסיכולוגית, היא עובדת (שוב, חוצפה! הרי היא אמורה לעבוד אצלנו!). למרות כל זאת היא הצליחה לגייס יום וחצי לטובת החופשה  של יאיר ובני דודיו ומתכננת להם “קייטנת סבתא” שתשאיר אותה מרוטה.

(אמרתי לכם כבר שבצרפת זה לא ככה? אני יודעת, ישלי אח שגר שם)

אז מה עושים?

אנחנו תופרות תוכניות סביב ימי חופש, אחד אני, אחד דנה, אחד סבתא. יום בעבודה שלה, יום בעבודה שלי ומזדעזעות מהמחשבה על עונת החגים הקרבה ועל החופש הבאמת גדול שיהיה לנו בשנה הבאה.

 

זה הלו"ז של יאיר לימים הקרובים, בשנה שעברה שירי הראתה לי את הגוגל קלנדר שלה, שכולל שני ילדים במסגרות ציבוריות ושני הורים עובדים, חשכו עיני... שלנו יחסית פשוט:

— זה הלו”ז של יאיר לימים הקרובים, בשנה שעברה שירי הראתה לי את הגוגל קלנדר שלה, שכולל שני ילדים במסגרות ציבוריות ושני הורים עובדים, חשכו עיני… שלנו יחסית פשוט —



עוד פוסטים בנושא : » תוצאות הסקר הפוליטי שתוצאותיו ידועות מראש | » מדיניות vs מחוות | » העדפה או אפליה? אוניברסיטת בר-אילן על קו התפר | » סקר יוהרה, שתפו איתי פעולה! | » יום נישואים שמח, אהובתי |

9 תגובות »

  • רוצה להיות אבא כתב:

    צודקת –

    אבל כמו שהוספתי לשיחה, הבעיה בישראל היא בעיקר מקומות העבודה שלא מורידים הילוך בתוקפת יולי-אוגוסט כמו שנהוג בעולם המערבי המתוקן (תבדקי כמה קשה להשיג אותם בחו”ל בימים אלו).

    ההגיון לשחרר ‘מוצר’ בתקופה הזו הוא בדיוק אותו הגיון של לזרוק ילד לבריכה בלי מצופים – ממילא חצי מדינה לא בנמצא וממילא מנהלים בכירים בחופשות (שכל שאר הארגון חייב להתאים עצמו אליהן) והפעילות בשוק יורדת בעשרות אחוזים.

    אז נכון, החופשה הזו מוגזמת באורכה והורים שעובדים ואין להם סבתא “שרוטה” או בן(ת) זוג אחד שמביא הביתה פרנסה מספקת כמעט ולא מצליח להתמודד.

    אבל זו גם לא מעט אשמתנו, שאנחנו לא דורשים זאת ממקום העבודה ולא מבהירים שבתקופה הזו אנחנו פשוט פחות זמינים.

  • רוצה להיות אבא כתב:

    נ.ב.

    הכי חשוב, כאשר הם יגיעו לגיל שאפשר להתחיל – את תשימי 3,000-5,000 לילד לחודש של קייטנות ותנשכי שיניים.

  • מירב כתב:

    מסכימה עם כל מילה!
    רק שלשני ילדיי היו 3 וחצי שבועות חופש.
    גן ויצו – לא עירייה בני 3 וחצי והם יצאו לחופשה ב3.8 אההההה ושכחתי לספר שגם שילמתי על טיפולם בחודש אוגוסט! לויצו עד ה3.8.
    יצא לי שעל מנת שישמרו על הילדים בחודש אוגוסט הייתי צריכה לשם 7500 ש”ח.
    שלא לדבר על זה שלא כל החודש שמרו עליהם…

  • רועי רוטמן כתב:

    פוסט מצוין. אם לאחת שיודעת לא היתה עבודה שמאפשרת לנו לחלק את היום למשמרות (בגדול – אני עובד בבוקר, ואז מגיע אחה”צ הביתה ולוקח פיקוד על הילדה כדי שאשתי תוכל ללכת לעבוד עד חצות), ואם אחת הסבתות לא היתה לוקחת ארבעה ימי חופש כדי לעזור לנו – אני באמת לא יודע איך היינו צולחים את השבועיים שבין סיום שנת הלימודים במשפחתון לתחילת שנת הלימודים בגן.
    דימוי הגבר הנכלולי נהדר.

  • רון כתב:

    רק להעשרה – אני יכול לציין ממקור ראשון איך חיים באירופה, כי אני עכשיו ברלוקיישן באיטליה, וזה אותו דבר בכל המדינות באזור.
    בחודש אוגוסט לא עובדים. פשוט לא עובדים. שבועיים העבודה סגורה רשמית, ואנשים צברו ימי חופש לעוד שבועיים ומנצלים אותם (יש המון ימי חופש למקומיים… אז אין בעיה). ״ערי המגורים״ נטושים לחלוטין – בבניין שלנו 15 דירות והחניה היתה ריקה לחלוטין (אפילו לא כמעט).
    בד״כ יש לאירופאים עוד איזה דירת נופש בהרים או ליד הים. ולא רק לעשירים שביניהם. והם בד״כ לא משכירים אותה בשאר השנה. קצת מוזר.
    המון אמהות עוזבות לדירת הנופש הזו כבר ביולי עם הילדים. והאמהות עובדות – זה פשוט מקובל…

    אז זהו. בארץ החופשה בגנים הרבה יותר קצרה, אבל המנטליות בעבודה היא באמת שגם הקיץ הוא אותו דבר כמו שאר השנה… לפחות אם עובדים עם לקוחות בחו״ל אז מרגישים קצת את הרוגע שלהם בקיץ.

  • ינשוף כתב:

    מה שהיען כתב. ולנו אין את הפריבילגיה של לקחת אותה לעבודה, שטיבה מחייב זמינות מלאה לטלפונים או למטופלים, לכן הגמישות שלנו פחותה עוד משלכן.
    ולגבי אוגוסט וחו”ל – אכן זוועה, אין עם מי לדבר (אצלי באיטליה, אנגליה, טורקיה, רומניה, הונגריה ולעמיתי בספרד, צרפת, ברזיל ומדינות דרום אמריקה). לא יודע איך זה בארה”ב, אבל תקופת הווקאנס ומקבילותיה משאר מדינות העולם הנוצרי היא כזו שמחייבת ירידה בנפח הפעילות העולמי בחברות המוכרות מוצרים שאינם מוצרי צריכה או נופש, כיוון שגם הספקים וגם הלקוחות ברובם אינם בנמצא.
    אגב, מסגרות בפיקוח התמ”ת התחילו היום לעבוד, א’ באלול. הן פועלות רוב השנה, זוכות לחופשים מצומצמים ורק שבועיים חופשה מרוכזת בין אמצע אב לר”ח אלול. ומי רוב הנהנים משירותיהם? אני מזמין בדיקה, אשמח לדעת. מה גם שעלויותיהם מצומצמות בהרבה: בדקנו בהתחלה תינוקיות בבני ברק, וברגע שחוצים את ז’בוטינסקי לר”ג המחיר קופץ פי 1.5 *לפחות*. מה שמחזיר אותי למשפט הפתיחה שלי: מה אמרת על מדיניות הממשלה?

  • ניצן כתב:

    אני רק רוצה להגיד, שחלקם הגדול של הלקוחות שלי, שנעים על פני כל הגלובוס, שלחו במהלך החודש מייל שאומר – סליחה, אנחנו בחופשה, דברו איתנו בעוד שבועיים.

    כן, פשוט ככה – קמו, סגרו את החברה לשבועיים (מלבד מינימום קיומי) ויצאו לחופש.

  • אלמה ש. כתב:

    אני רוצה להבין משהו. גידול ילדים מסתמך על סבתות? לכולם יש הורים? לאף אחד לא נפטרו ההורים בגיל צעיר?
    ואם לבן זוג גם אין הורים? איך זה עובד בדיוק?

  • ברנקו כתב:

    שני דברים (כן אני יודע שאני קורא את הפוסט בחודשים של איחור):

    1. מי שיגיד שזה בלתי אפשרי, אז זהו שלא. בירושלים במהלך חודש יולי הייתה קייטנה מסובסדת של העירייה. כל הילדים נשארו בגן שלהם ובגנים שלא היה מספיק ילדים שרצו קייטנה, איחדו עם הגן הרגיל. המחיר לפני הסבסוד של העירייה היה 700 ש”ח לחודש אבל כולם קיבלו סיבסוד ככה שבסוף יצא לנו לשלם 300 ש”ח ל-4 שבועות של גן עד 13:00. מי שרצה עד 16:30, הוסיף עוד 500 ש”ח, שזה כלל גם ארוחת צהריים חמה. מחיר הגיוני לגמרי. פתאום אתה מבין שאפשר גם אחרת.

    2. עכשיו שאנחנו באנגליה, רואים שזה קורה גם פה. עכשיו הייתה לנח פתאום חופשה של שבוע. סתם ככה – חופשת half term. לא היה שום פטרון לילדים ואם טניה הייתה מתחילה לעבוד שבוע לפני, לא יודע מה היינו עושים, היות וסבתא נשארה בארץ (ברוב חוצפתה). כך יהיה גם בחופשת חג המולד ופסחא ובחופשת קיץ. אומנם המחיר של הקייטנה הוא לא כל כך יקר כמו בארץ אבל עדיין יש את הבעיה. המערב הנאור אינו בדיוק נאור כמו שמתארים

הוספת תגובה

הוסף את תגובתך למטה או שלח טראקבק מאתרך. תוכל גם להרשם לעדכון על התגובות באמצעות RSS.