דן-יה ואני מצאנו לנכון לפרסם את האימייל הזה שנשלח על ידי יקירת התוכנית אמנדה פאלמר תמר מלינוביץ'.
אחרי הקריאה לכו לחתום על העצומה, נכון שזו רק עצומת אינטרנט, אבל זה עוזר. מי שרוצה לעשות עוד יכול ליצור קשר עם הרדיו – 106fmj@gmail.com

מוזיקאים, אנשי תקשורת וחברים יקרים,

אני פונה אליכם כאנשים שאני מעריכה (ואת רובכם גם מכירה אישית לא רע), שאוהבים מוזיקה ותרבות, ושיש להם לדעתי השפעה כלשהי בהפצת רעיונות ומידע. הפנייה הזו היא אישית לחלוטין, ולכן היא נעשית מהמייל שלי, ולא מהמייל הרשמי של רדיו הר הצופים.

כמו שחלקכם כבר יודעים, רדיו הר הצופים נמצא כרגע בסכנת סגירה מיידית. הסיפור (בקצרה) הוא כזה: המחלקה לתקשורת באוניברסיטה העברית נתבקשה לקצץ בתקציבה בשנת 2011, והם בחרו לחתוך את משכורות צוות המפיקים של הרדיו. מדובר בצוות של 3 אנשים, שהיקף משרתם (ביחד) הוא 200 שעות שבועיות בשכר שקרוב למינימום, ועוד עשרות שעות בהתנדבות. הצוות הזה, שגם ככה מקבל מהאוניברסיטה מעט שבמעט, מנהל צוות של עשרות שדרנים מתנדבים, דואג לכל הצד הטכני של התנהלות התחנה, מארגן ראיונות עם מיטב האמנים, תקלוטים של השדרנים במקומות שונים בירושלים, הרצאות של השדרנים על קולנוע ומוזיקה, מייחצן את התחנה, מדריך שדרנים חדשים ובין לבין מוצא זמן להאזין לכל אלבום חדש שמגיע לתחנה. בלעדיהם, אין רדו הר הצופים. אם עד סוף דצמבר לא נצליח להזיז משהו, התחנה תיסגר לחלוטין, או שהיקף הפעילות שלה יצטמצם ביותר מ-75% (וזה התרחיש האופטימי).

כבר נאמרו הרבה מילים על כך שרדיו הר הצופים הוא גוף תרבותי חשוב, לא רק בירושלים (אתם מוזמנים לבקר אצל מורפלקסיס ועידו כדי להתרשם), אבל לא על זה אני רוצה לדבר. אני פונה אליכם ממקום יותר אישי, של מי שמשדרת בתחנה הזו כבר יותר מארבע שנים, והיתה מפיקה וטכנאית בה במשך יותר משנתיים. מבחינתי, רדיו הר הצופים הוא סוג של בית לאנשים שאוהבים לשמוע, לשדר, להפיץ ולהכיר מוזיקה טובה ולא שגרתית. זו תחנת הרדיו היחידה בארץ שאפשרה ומאפשרת לאנשים לשדר שעה שבועית של הז'אנר האהוב עליהם, נידח ככל שיהיה, בין אם מדובר בנויז, פסיכדליה, מטאל, בוסה נובה, אמריקנה או פאנק. זו התחנה היחידה שבה השדרנים לא מוגבלים ולא מצונזרים במה שהם אומרים ומשמיעים. אני אישית שידרתי בעבר פרובוקציות זולות, שטויות מוחלטות, הקלטות מוזיקה ביתיות וקריאות לפעולה אקטיביסטית, ומעולם לא הושתקתי. לשם ההשוואה, כששידרתי ברשת ג', נדרשתי לשלב מוזיקת מיינסטרים ולהיטים ברשימת השידור, ושירים רבים לא קיבלו אישור השמעה (כי הם לא מוכרים, כי הם קיצוניים, כי הם באנגלית,כי הם לא יצאו כסינגל….).

רדיו הר הצופים היא התחנה היחידה שמעורבת מבחינה חברתית ותרבותית במה שקורה בירושלים – אם זה בסיקור אירועי תרבות ואמנות, בשידור הופעות מפאב "הקצה", בתיקלוטים ברחבי העיר, בכתיבה לפאנזינים מקומיים, במגזינים משודרים ועוד ועוד. זו התחנה היחידה שמקיימת מצעד דו-שבועי של מוזיקה ישראלית עצמאית ואלטרנטיבית. זו תחנה שהרבה משדרניה בעבר ובהווה הם מוזיקאים בעצמם – מורפלקסיס, דן-יה שוורץ, ליאור אסטרו, מארקי פאנק, טריקסרין, ענבלסו, רני זגר, גיל כהן, אורי האמסטר ועוד מלא שבטח שכחתי. זו תחנה שהצליחה, עם אפס תקציב ובלי אתר אינטרנט ראוי, לאסוף סביבה מאות מאזינים נאמנים מכל העולם. כן, מכל העולם. בדיוק בשבוע שעבר נפגשתי עם מאזינה שלי שחיה בכפר בהולנד והגיעה לביקור, ואני בקשר אינטרנטי עם עוד כמה מאוסטרליה, ארצות הברית ואנגליה. זו התחנה היחידה שאני מכירה שבה אתה יכול לראיין כל אמן שמעניין אותך, בין אם הוא אמן מתחיל שאף אחד לא שמע עליו (יש לנו ראיון עם אסף אבידן מ-2007, שבו הוא אומר שאין לו סיכוי להצליח בארץ, ואנחנו התחנה הראשונה שהביאה לאולפן את לפט), אמן עבר שאף אחד לא שמע עליו (הראיון עם מוראג מסדרני הדשא הוא חוויה שבחיים לא אשכח) או אמן מחו"ל (תשאלו את הבלאק ליפס כמה הם נהנו אצלנו באולפן), פשוט כי הוא מעניין אותך. אתה יכול גם להתקשר לחברים שלך ולספר להם ששלום גד או יהודה לדג'לי או נועם רותם ינגנו היום באולפן, ולהזמין אותם לבוא לשמוע ולשתות כוס בירה.

כל הדברים האלו, מסתבר, לא ממש מעניינים את האוניברסיטה העברית. גם לא העובדה שלהודיע לאנשים על הפסקת ההעסקה שלהם תוך פחות מחודש זה לא אתי. אני אפילו לא מנסה להיות אובייקטיבית כשאני אומרת שרדיו הר הצופים הוא נכס תרבותי שאסור לאבד – אלו החברים שלי, זה הבית השני והמשפחה השנייה שלי. ועדיין, עם זה שהאנשים בתחנה הם חברים שלי, שאת בן הזוג שלי הכרתי בתחנה, שיש לי חברה טובה שהגיעה לשדר בהתנדבות כל שבוע בתקופה שהיה לה סרטן, ושעבדתי בתשלום בתחנה תקופה ארוכה, אני מרשה לעצמי להגיד – התחנה הזו היא נכס תרבותי. אסור שהיא תיסגר.

אז אחרי כל ההקדמה המאוד ארוכה הזו, אני פונה אליכם לעזור לנו בתמיכה וחשיפה – ככל שיותר אנשים שאכפת להם ידעו, ככה יש סיכוי טוב יותר שמישהו יקשיב לנו, או שנצליח להגיע למישהו שפעם עשה קוק עם הבת של הדיקן ולכן יש לו השפעה. יש לנו עצומה, שאולי תעזור במשהו, בימים הקרובים הנושא יתפרסם בכמה מקומונים ירושלמיים, וכמה אנשים יקרים כבר כתבו עלינו בבלוגים שלהם. ועדיין, כל פוסט, כל טוקבק, כל אזכור תקשורתי וכל חתימה על העצומה יכולים לעזור. אני באמת מאמינה שכל מי שמכותב כאן הוא בעל השפעה כלשהי, בין אם הוא בעל בלוג, חבר בפורום, מוזיקאי או אדם שאוהב מוזיקה ויש לו הרבה חברים שאוהבים מוזיקה. כמובן שאם יש לכם קשרים כלשהם בחלונות הגבוהים ובמגדלי השן של האוניברסיטה העברית, נשמח מאוד להיעזר בהם.

אז תודה רבה לאלו מכם שכבר התייחסו, חתמו, הפיצו ופרסמו, ולאלו שמתכוונים לעשות זאת, ושיהיה סוף שבוע חורפי ונעים,

תמר
(שמשדרת שתי תכניות בתחנה, וגם עבדה בה כמפיקה בעבר)

כן ביצ'ס. השבוע לא שידרנו. למה? כי אנחנו אנשים מבוגרים עם מחויבויות.

אבל זה לא אומר שלא מגיע לכם רדיו.

ישי קיצ'לס, או קיצ'לסים בכלל, מילאו חלק מאוד גדול בחיי בעשור האחרון. עד אמצע הצבא, או בערך, הייתי סנוב מוזיקלי והאזנתי רק לנוכרים, לא ממש עניינה אותי המון מוזיקה ישראלית שלא ניגנה ברוק ירוק (רענני, זה מה יש). אבל, מהרגע שהכרתי את יאפים עם ג'יפים ו\או פוריטנים נפתחו לי האוזניים. לפתע הקשבתי למוזיקה ישראלית. לא רק שהקשבתי, חרשתי.
איל אלוויל, שהוא מאזין וקורא מסור של הבלוג\פוד הזה, כמו גם אח של טל (אחד מהחברים הכי טובים שלי מגיל 12) למד בירושלים של תחילת שנות ה-2000. בירושלים של אז אוטובוסים התפוצצו המון, הכלכלה הירושלמית היתה על הקרשים, הופעות בינלאומיות הפסיקו להגיע ותכלס, אף אחד לא חי בירושלים חוץ מסטודנטים מאוד אמיצים וירושלמים ותיקים (וגם האחרונים החלו נוטשים למבשרת).
בתוך העולם הזה, שאני באמת לא הייתי חלק ממנו, התפתחה תרבות שוליים שתל אביב רק יכלה לקנא בה. למעשה גם היום הדבר נכון, אבל בואו לא ניכנס לויכוח הזה.
לייבל פאקט ובתוכו הקיצ'לסים (יאפים עם ג'יפים של דניאל ומאוחר יותר פוריטנים צעירים של ישי) היה הלייבל של אותה תרבות. איל הכיר אותו. כי אם יש משהו טוב, איל יכיר אותו. אגב, אם מישהו רוצה לדעת יותר, הסרט FACT by FACT של רן איזנשטט הוא צפייה מומלצת מאוד.
אותי איל הכיר כחבר הישראלי של טל. אני אותו כאח של טל. פעם אחת נפגשנו בירושלים שלושתנו, אכלנו במסעדה תימנית או עירקית, שיחקנו האק במגרש הרוסים, אכלנו ארוחת בוקר בסניף היחיד (דאז) של איגליש קייק ושמענו מוזיקה טובה. זה היה ב-99, בערך כשהיאפים התחילו לעבוד יחד (דניאל קיצ'לס ונעם יעיש).
מאז חזרתי לירושלים כמה פעמים כתלמיד (להקלטת בראש צעיר עם ארז רונן), ואז כחייל, תמיד הרמתי טלפון לאיל, לרוב הוא לא ענה. אז השארתי הודעות מצחיקות על המזכירה שלו. אף אחד לא זוכר את ההודעות, אבל איל טוען שהן היו שנונות ומצחיקות עד כדי כך שהוא החליט שאני אדם מגניב מאוד. אולי יותר ממה שהייתי באמת.
כאדם המגניב הזה הוא הכיר לי את יאפים, עוד בשלהי 2002, או משהו כזה, אני כבר לא זוכר.

אומרים שנמכרו רק 1000 עותקים מהאלבום הראשון שלהם, אז אני יודע לפחות על 4 שאני סגור לגמרי על המיקום שלהם. אני אחד.
מאז פאקט החל רומן ירושלמי שאפילו הביא אותי ללמוד פה ורומן עם אינדי ישראלי שהביא אותי… לבלוג הזה אני מניח ועוד כמה מקומות. מגניב הא?
מקיצ'לס אחד עברתי לשני. והנה, כמעט עשור מאוחר יותר הייתי שליש מצוות רדיו הר הצופים (יחד עם תמר מלינוביץ', יקירת הבלוג ולילי, יקירת תמר) שראיין את ישי בביקורו האחרון בישראל וקצת באיחור, אבל גם לרגל יציאת האלבום החדש שלו- מוזיקה למזמוזים. הראשון אחרי שסגר את הבאסטה על הפוריטנים.
אז זהו, בפוסט לא נכנסתי יותר מידי לעומק המוזיקה והשירים של שני ההרכבים האלו, או של ישי, אבל בשביל זה יש פודקאסט.

תהנו.

1. ישי קיצ'לס – פום פריץ
2. ישי קיצ'לס – איך אמרת שקוראים לך?
3. Bruce Springsteen – Bobby Jean
4. Monotonix – Summers and Autumns
5. פוריטנים צעירים – פגי
6. Bobbie Hitchcock – It sounds great when you're dead
7. ישי קיצ'לס – נינג'ה אמריקאי בפאריס
8. ישי קיצ'לס – מוזיקה למזמוזים
9. Lou Reed – Gimmi some good times
10. יאפים עם ג'יפים – הבת של הדיקן
11. ישי קיצ'לס – בא הכאב
12. Das Racist – You can sell everything
13. ישי קיצ'לס – זו לא תנוחה נוחה בכלל
14. Pavement – Range life
15. ישי קיצ'לס – אהבה אחרי שקיעה
16. פוריטנים צעירים – גזרים (המעבר הכי נורא בעולם)
17. ישי קיצ'לס – קיצור תולדות הזמן
18. ישי קיצ'לס – גלולת מרץ
19. ישי קיצ'לס – מאבן לאבן

1. דויד בואי – מלא ת'לב
2. חיה מילר – המשמרת
3. Queen – March of the black queen
4. Minimal Compact- When i go
5. Beth Gibbons and Rustin' man – Mystery
6. They Might Be Giants – The Mesopotamians
7. Dresden Dolls – Good day
8. Rotem Perach – Getting up
9. Fire\Water – Anything at all
10. Soundgarden – Spoonman
11. The Beatles – For no one

והנה הקליפ  המגניב שהבטיחה גל, המספוטמיים-

מלצרית: שלום, בוקר טוב.

לקוח צפון תל אביבי: בוקר, בוקר.

מ: אפשר לעניין אותך במיוחדים שלנו היום?

ת"א: למה לא, יש משהו חדש?

מ: כרגיל, יש לנו מבחר גדול מאוד של הפגנות ומחאות. כמו בכל שישי יש לנו בילעין, שיח' ג'ראח, האוהל של גלעד שליט ו…

ת"א: איך האוהל של שליט?

מ: הוא מגיע עם בחירה של קפה ומאפה או שייק בריאות ומוזלי.

ת"א: ואת היית ממליצה?

מ: האמת, זה קצת יבש לאחרונה, מאז שעברו את ה-1000 ימים. גם נועם לא ממש מתלהב.

ת"א: אהה, אז לא.

מ: האמת, השבוע יש לנו משהו חדש. אם אתה רופא יש את אוהל המחאה באשקלון. זה עם סיכון לפצמ"ר וגם התקהלות חרדית, בעונה כמובן. עוד לא ניסיתי אבל השף ממליץ.

ת"א: לצערי אני לא רופא, הייטקיסט (חיוך מבויש, גיחוך קל).

מ: (מחזירה חיוך מבין) אולי היית חובש בצה"ל, זה גם תופס?

ת"א: חס ושלום!

מ: העירויים והמחטים, אה?

ת"א: לא. צבא! מה נראה לך שאני? יש לי עקמת ואני פציפיסט.

מ: פציפיסט? זה שיר של אביב גפן נכון?

ת"א: לא, זה של שוטי הנבואה.

מ: אהה… בכל מקרה, אז נלך על בטוח, בילעין? זה מגיע עם גז מדמיע, אלימות משטרתית, צו אלוף פיקוד וקפוצ'ינו. אפשר להוסיף עוגת גזר ואנרכיסט בתוספת 3 שקלים בלבד.

ת"א: אני לא יודע, לקחתי בילעין שבוע שעבר, אולי יש משהו אחר שלא ניסיתי?

מ: האמת היא, הרבה אנשים מהשמאל אוהבים את שיח' ג'ראח. זה כמו בילעין רק דיאטטי. המיקום נוח, יש הסעות הלוך-חזור, ליצנים, קפה ערבי מבושל במקום וצוותי צילום של סוכנויות זרות. וביננו, זה חזק אצל סלבריטאים, אפילו שריד היה שם.

ת"א: נשמע מעולה, זה מגיע עם אלימות משטרתית?

מ: מצטערת, נגמר.

ת"א: לא משנה, אני אקח את זה. אגב, איפה זה בדיוק שיח' ג'ראח?

מ: ירושלים, אל קודס.

ת"א: ירושלים… נשמע מוכר. זה ליד פלורנטין?

מ: קרוב, שמאלה על כביש 1 במקום ימינה. אוקיי, אז אמרנו 1 שיח' ג'ראח לייט, בלי אלימות, עם הרבה ערבים מתונים, פחות פלשתינאים ורק קמצוץ אנרכיסטים, בשביל המעצרים, הכל על מצע של חסה.
ומה לגברת?

לקוחה הרצליינית: יש משהו בכיכר רבין?

* הבהרה: אמנם ההתיחסות לתל אביבי וההרצליינית הנה מכלילה וסטריאוטיפית, אולם כותב שורות אלו בטוח כי קוראי שורות אלו מספיק אינטלקטואלים להבין את ההכללה לטיפוס מסוים ולא לאזור גיאוגרפי.

מה שדן-יה רצתה לומר זה שהיא מנגנת בירושלים, בפאב הקצה (שושן 4). יום רביעי, 22:00 פונקט (דלתות ב-21:30).

יהיו המון חבר'ה. ויש פייסבוק.

]]> http://www.dan-ya.com/pixies/feed 1 http://www.dan-ya.com/smells-like http://www.dan-ya.com/smells-like#comments Mon, 30 Nov 2009 15:26:11 +0000 ‫יובל בורשטיין‬ http://dan-ya.com/?p=190

אם זה לא היה הומור ירושלמי (למעשה, יכול להיות שזה בכלל תעלול פרסומי…) אז זה היה יכול להיות הדבר הכי טוב שקרה בשנת 2009.
אם בבלוג הזה היו מסכמים את 2009…

מה שאנחנו לא.

יובל, נראה ששוב נפלנו קורבן לקמפיין צעיר ומדליק. אוף. אני שונאת להיות פתיה. גילי (מהתגובות למטה) שלחה לי את התמונה הבאה:

חדי העין ודאי יבחינו בהופעותיהם של ג'ימי הנדריקס וג'ון לנון