פוסטים שתוייגו: משרד
גיקיזם, טלויזיה, קולנוע ואוכל, כללי וגם סתם »
יש יאמרו שעל בלוג שמכבד את עצמו לשמור על רמה מסויימת של כתיבה, של שפה, של נושאים ראויים ובהחלט- רזולוציה.
למזלי, לא אני ולא דן-יה מכבדים את עצמנו. לא באופן שאתם חושבים לפחות. אז הנה, שלפתי כמה דברים מהמצלמה הגרועה של הסלולרי שלי.
כללי וגם סתם »
לפני שנה דנה קיבלה מהעבודה שלה תלוש להגדלת תמונה והדפסה על קנבס, כמובן שלא השתמשנו בזה עד כה. רצינו לעשות הפתעה לסבים ולסבתות ולהדפיס תמונה של יאיר, או של הנכדים אבל זו חתיכת הגדלה ויש בזה משהו פולשני.
בסוף (ממש בסוף- השובר תקף רק עד סוף השנה) החלטנו ללכת על הגדלה והדפסה של תמונה למשרד שלי. מה ששלח את דנה (ואותי אחריה) לחטט בנבכי הפליקר שלי – כך נתקלתי בסט המצחיק הזה.
בכל מקרה, התמונה הנבחרת היא כנראה זו:
היו עוד על הפרק, הנה:
אבל נראה לי שבחרתי את הנכונה…
בכל מקרה- אני אשלח להדפסה …
כללי »
האם אותם אנשים שבוחרים בחיים בינוניים בוחרים בחירה מודעת או שאולי הם בכלל לא יודעים שבעצם יש אופציות אחרות?
ובדוגמא הקלאסית- שותפי למרחב העבודה בוחר את הפלייליסט שלנו- הוא בכיף יכול היה לערוך ימים שלמים בגלגל"צ מבלי שבכלל תשימו לב שהוא לא עורך מוזיקלי.
אותי זה משעמם.
כלומר, זה נעים והכל, אבל פעמים אני חייבת הפסקה מהרצף הזה של משינה – קולדפליי – פרלג'אם – איפה הילד – סנטנה וצריכה לשמוע משהו אחר.
האם הוא יודע שהוא בוחר בבינוניוּת או שאין בעיניו אופציה אחרת?
יש לציין כי:
1. אני מאוד אוהבת את הבחור הזה
2. אני סנובית …
יש יאמרו שעל בלוג שמכבד את עצמו לשמור על רמה מסויימת של כתיבה, של שפה, של נושאים ראויים ובהחלט- רזולוציה.
למזלי, לא אני ולא דן-יה מכבדים את עצמנו. לא באופן שאתם חושבים לפחות. אז הנה, שלפתי כמה דברים מהמצלמה הגרועה של הסלולרי שלי.
לפני שנה דנה קיבלה מהעבודה שלה תלוש להגדלת תמונה והדפסה על קנבס, כמובן שלא השתמשנו בזה עד כה. רצינו לעשות הפתעה לסבים ולסבתות ולהדפיס תמונה של יאיר, או של הנכדים אבל זו חתיכת הגדלה ויש בזה משהו פולשני.
בסוף (ממש בסוף- השובר תקף רק עד סוף השנה) החלטנו ללכת על הגדלה והדפסה של תמונה למשרד שלי. מה ששלח את דנה (ואותי אחריה) לחטט בנבכי הפליקר שלי – כך נתקלתי בסט המצחיק הזה.
בכל מקרה, התמונה הנבחרת היא כנראה זו:
היו עוד על הפרק, הנה:
אבל נראה לי שבחרתי את הנכונה…
בכל מקרה- אני אשלח להדפסה …
האם אותם אנשים שבוחרים בחיים בינוניים בוחרים בחירה מודעת או שאולי הם בכלל לא יודעים שבעצם יש אופציות אחרות?
ובדוגמא הקלאסית- שותפי למרחב העבודה בוחר את הפלייליסט שלנו- הוא בכיף יכול היה לערוך ימים שלמים בגלגל"צ מבלי שבכלל תשימו לב שהוא לא עורך מוזיקלי.
אותי זה משעמם.
כלומר, זה נעים והכל, אבל פעמים אני חייבת הפסקה מהרצף הזה של משינה – קולדפליי – פרלג'אם – איפה הילד – סנטנה וצריכה לשמוע משהו אחר.
האם הוא יודע שהוא בוחר בבינוניוּת או שאין בעיניו אופציה אחרת?
יש לציין כי:
1. אני מאוד אוהבת את הבחור הזה
2. אני סנובית …