פוסטים שתוייגו: מוזיקה
אישי »
ב- 16 באוקטובר ילדתי את מתן, 3985 גרם של תינוק חמוד. מאז ועד מחרתיים הייתי בחופשת לידה. חופשת לידה… חופשה… כן הא? כמה מילים, מספרים ותובנות על הדבר הזה.
אישי, מוזיקה »
מה שהכי אהבתי בדפנה והעוגיות הוא העובדה שכל החבורה הזה משוגעת על כל הראש. אני אוהבת משוגעים על כל הראש, יש להם טירוף בריא מהסוג שהופך את החיים לשפויים יותר. יש בארץ כל כך הרבה טירוף, מהסוג הלא כיפי והלא בריא, ואולי דווקא בגלל זה המיינסטרים המוזיקלי שלנו כל כך רציני ומבוגר.
לדפנה והעוגיות תמיד היה את זה, את הגישה הנכונה, את הקריצה, כי הם התייחסו להומור הכי ברצינות. גם בשיר לכאורה רציני היה את החיוך הזה, וגם בין הבדיחות אפשר למצוא אמירה כנה או כאב אמיתי.
מוזיקה »
רגע לפני שנגמר החודש, הוא מגיע.
במסורת אוספי ה-10. רק עשרה שירים. חטיף קליל להפסקת הצהריים.
אישי, מוזיקה »
איזה כיף זה שהילד שלי גדל והופך להיות ישות עצמאית עם העדפות. לפעמים זה קשה (למשל ההעדפה הבולטת לאכול אורז בכל שעות היממה) ולפעמים זה מרגש ומותיר אותי משתאה ונפעמת.
אישי, מוזיקה »
ממש עדיף ללחוץ ולראות את כל התמונה, זה מצחיק.
זוהי אוֹסי, הקאוסילטורית* החדשה שלי, יום אחד היא תגיע אלי הביתה, בינתיים אפשר לשמוח** מכך שהיא נחתה בארץ הקודש.
זהו פוסט שני מסוגו, פעם כבר כתבתי כמה קל לשמח אותי, זה היה פה: רוצה לקנות אושר בפחות משלוש מאות שקלים?
* Korg Kaossilator – חפשו אותו בגוגל, אני לא עובדת אצלכם.
** בטח אחרי שרשויות המס ישימו עליה את ידיהם המטונפות ויתבעו את משקלה בזהב כמס אהיה קצת פחות שמחה
ב- 16 באוקטובר ילדתי את מתן, 3985 גרם של תינוק חמוד. מאז ועד מחרתיים הייתי בחופשת לידה. חופשת לידה… חופשה… כן הא? כמה מילים, מספרים ותובנות על הדבר הזה.
מה שהכי אהבתי בדפנה והעוגיות הוא העובדה שכל החבורה הזה משוגעת על כל הראש. אני אוהבת משוגעים על כל הראש, יש להם טירוף בריא מהסוג שהופך את החיים לשפויים יותר. יש בארץ כל כך הרבה טירוף, מהסוג הלא כיפי והלא בריא, ואולי דווקא בגלל זה המיינסטרים המוזיקלי שלנו כל כך רציני ומבוגר.
לדפנה והעוגיות תמיד היה את זה, את הגישה הנכונה, את הקריצה, כי הם התייחסו להומור הכי ברצינות. גם בשיר לכאורה רציני היה את החיוך הזה, וגם בין הבדיחות אפשר למצוא אמירה כנה או כאב אמיתי.
רגע לפני שנגמר החודש, הוא מגיע.
במסורת אוספי ה-10. רק עשרה שירים. חטיף קליל להפסקת הצהריים.
איזה כיף זה שהילד שלי גדל והופך להיות ישות עצמאית עם העדפות. לפעמים זה קשה (למשל ההעדפה הבולטת לאכול אורז בכל שעות היממה) ולפעמים זה מרגש ומותיר אותי משתאה ונפעמת.
ממש עדיף ללחוץ ולראות את כל התמונה, זה מצחיק.
זוהי אוֹסי, הקאוסילטורית* החדשה שלי, יום אחד היא תגיע אלי הביתה, בינתיים אפשר לשמוח** מכך שהיא נחתה בארץ הקודש.
זהו פוסט שני מסוגו, פעם כבר כתבתי כמה קל לשמח אותי, זה היה פה: רוצה לקנות אושר בפחות משלוש מאות שקלים?
* Korg Kaossilator – חפשו אותו בגוגל, אני לא עובדת אצלכם.
** בטח אחרי שרשויות המס ישימו עליה את ידיהם המטונפות ויתבעו את משקלה בזהב כמס אהיה קצת פחות שמחה
