פוסטים שתוייגו: מוזיקה
אישי, מוזיקה »
ממש עדיף ללחוץ ולראות את כל התמונה, זה מצחיק.
זוהי אוֹסי, הקאוסילטורית* החדשה שלי, יום אחד היא תגיע אלי הביתה, בינתיים אפשר לשמוח** מכך שהיא נחתה בארץ הקודש.
זהו פוסט שני מסוגו, פעם כבר כתבתי כמה קל לשמח אותי, זה היה פה: רוצה לקנות אושר בפחות משלוש מאות שקלים?
* Korg Kaossilator – חפשו אותו בגוגל, אני לא עובדת אצלכם.
** בטח אחרי שרשויות המס ישימו עליה את ידיהם המטונפות ויתבעו את משקלה בזהב כמס אהיה קצת פחות שמחה
מוזיקה »
זה נורא מגניב איך שיר אחד קטן עורר אצל כל כך הרבה אנשים כל כל כך הרבה 'מחשבות מוזיקליות'. יש לו עוד גרסאות כיסוי אבל אלה (ועוד אחת שאני שומרת לסוף) הן הכי מעניינות בעיניי. תמיד אומרים על הפיקסיז שהם אולי לא הותירו חותם גדול בחייהם אבל כל מי ששמע אותם הקים להקה (אומרים את זה גם על מחתרת הקטיפה והדבר נכון לגבי שתי הלהקות בעיניי).
כללי וגם סתם, מוזיקה »
עולים (כנראה אחרי הדרן), מתחברים, אין ספירה, אין מקלות, אין סימונים.
בום טראח.
זה שיר על טוני.
זה רוקנרול.
ראיתי את הפתיחה שלוש פעמים רצוף, כאילו מישהו רודף אחריהם.
אני משערת שכנראה מישהו רודף אחריהם, כלומר משהו: הרצון לעוף חזרה לחדר אמנים ולעשות המון סמים אולי?
אני בטח הראשונה שאומרת את זה, וזו בטח הפעם הראשונה שאני אומרת את זה: יש משהו כל כך קוּל בקים דיל. קווין אוף קוּל.
מוזיקה »
מאוד מעניין, ומאוד קשה להסביר בלי להראות את כל מה שקורה על המסכים. עיצוב של עטיפות אלבומים. יופי של חברי פאנל. מרתק. אני אשים לינק למצגות שלהם בהזדמנות אם דווייק או אופיר ישלחו לי.
מוזיקה, פוליטיקה »
יש לי המון מחשבות לא מאורגנות על מוזיקה ופוליטיקה; על אליוט ועמיר בניון, על קיסריה והאוזן השלישית, שייח ג'ראח והבארבי, שיער, אל תקרא לי שחור, הירקון 70, חברון, מידתיות, שתי אצבעות מצידון, שלחי לי תחתונים וגופיות, היה לי נער מאוהב, גלי צהל ורדיו הר הצופים.
ככל ש"המצב" נעשה גרוע יותר כך הגבולות בין האישי והפוליטי מטשטשים לי. כל שטות של ליברמן, כל מעשה שרירותי שעושה איפה ואיפה בין אזרחי המדינה (שאמורים להיות שווים בחוק, ידעתם?) נוגע לי בעצבים שהולכים ונחשפים. אולי זה בגלל שאני אימא, אולי זה בגלל שאני גיטריסטית, אולי זה עוד בכלל נשורת מהביטול של הפיקסיז.
ממש עדיף ללחוץ ולראות את כל התמונה, זה מצחיק.
זוהי אוֹסי, הקאוסילטורית* החדשה שלי, יום אחד היא תגיע אלי הביתה, בינתיים אפשר לשמוח** מכך שהיא נחתה בארץ הקודש.
זהו פוסט שני מסוגו, פעם כבר כתבתי כמה קל לשמח אותי, זה היה פה: רוצה לקנות אושר בפחות משלוש מאות שקלים?
* Korg Kaossilator – חפשו אותו בגוגל, אני לא עובדת אצלכם.
** בטח אחרי שרשויות המס ישימו עליה את ידיהם המטונפות ויתבעו את משקלה בזהב כמס אהיה קצת פחות שמחה
זה נורא מגניב איך שיר אחד קטן עורר אצל כל כך הרבה אנשים כל כל כך הרבה 'מחשבות מוזיקליות'. יש לו עוד גרסאות כיסוי אבל אלה (ועוד אחת שאני שומרת לסוף) הן הכי מעניינות בעיניי. תמיד אומרים על הפיקסיז שהם אולי לא הותירו חותם גדול בחייהם אבל כל מי ששמע אותם הקים להקה (אומרים את זה גם על מחתרת הקטיפה והדבר נכון לגבי שתי הלהקות בעיניי).
עולים (כנראה אחרי הדרן), מתחברים, אין ספירה, אין מקלות, אין סימונים.
בום טראח.
זה שיר על טוני.
זה רוקנרול.
ראיתי את הפתיחה שלוש פעמים רצוף, כאילו מישהו רודף אחריהם.
אני משערת שכנראה מישהו רודף אחריהם, כלומר משהו: הרצון לעוף חזרה לחדר אמנים ולעשות המון סמים אולי?
אני בטח הראשונה שאומרת את זה, וזו בטח הפעם הראשונה שאני אומרת את זה: יש משהו כל כך קוּל בקים דיל. קווין אוף קוּל.
מאוד מעניין, ומאוד קשה להסביר בלי להראות את כל מה שקורה על המסכים. עיצוב של עטיפות אלבומים. יופי של חברי פאנל. מרתק. אני אשים לינק למצגות שלהם בהזדמנות אם דווייק או אופיר ישלחו לי.
יש לי המון מחשבות לא מאורגנות על מוזיקה ופוליטיקה; על אליוט ועמיר בניון, על קיסריה והאוזן השלישית, שייח ג'ראח והבארבי, שיער, אל תקרא לי שחור, הירקון 70, חברון, מידתיות, שתי אצבעות מצידון, שלחי לי תחתונים וגופיות, היה לי נער מאוהב, גלי צהל ורדיו הר הצופים.
ככל ש"המצב" נעשה גרוע יותר כך הגבולות בין האישי והפוליטי מטשטשים לי. כל שטות של ליברמן, כל מעשה שרירותי שעושה איפה ואיפה בין אזרחי המדינה (שאמורים להיות שווים בחוק, ידעתם?) נוגע לי בעצבים שהולכים ונחשפים. אולי זה בגלל שאני אימא, אולי זה בגלל שאני גיטריסטית, אולי זה עוד בכלל נשורת מהביטול של הפיקסיז.