מה שהכי אהבתי בדפנה והעוגיות הוא העובדה שכל החבורה הזה משוגעת על כל הראש. אני אוהבת משוגעים על כל הראש, יש להם טירוף בריא מהסוג שהופך את החיים לשפויים יותר. יש בארץ כל כך הרבה טירוף, מהסוג הלא כיפי והלא בריא, ואולי דווקא בגלל זה המיינסטרים המוזיקלי שלנו כל כך רציני ומבוגר.
לדפנה והעוגיות תמיד היה את זה, את הגישה הנכונה, את הקריצה, כי הם התייחסו להומור הכי ברצינות. גם בשיר לכאורה רציני היה את החיוך הזה, וגם בין הבדיחות אפשר למצוא אמירה כנה או כאב אמיתי.
היום בצהרים קיבלתי שיחת טלפון מנציגת מכירות של חברת הביטוח בה אני מבוטח.
הנציגה הזו הציעה לי לרכוש "שידרוג" לביטוח שיאפשר לי בדיקות רפואיות דחופות (כגון: MRI, CT ושאר ירקות) במכון פרטי, ללא תורים וביורוקרטיה.
טוב, אני לא באמת מאמין ב"אין בירוקרטיה" אבל המשכתי במשחק- "למה שאזדקק לשירות כזה?"
ובכן, ענתה, כמו שאתה יודע הבירוקרטיה והסחבת בקופות החולים יכולה להגיע לשבועות וחודשים, במיוחד כזה נוגע לבדיקות יקרות. כתוצאה עלולה להתעכב אבחנה קריטית, כמו, חס וחלילה, סרטן או מחלות אחרות.
צהריים טובים גם לך!
יאיר התעורר היום ברבע לשבע, בערך רבע שעה לפני השעון.
רבע שעה לפני השעון זה בדיוק מעט מדי זמן כדי לשכנע אותו לחזור לישון ומספיק זמן כדי לבזבז בנעימים על משהו, לרוב יוצא שאנחנו משתמשים בזמן המיותר כדי לצייר ביחד או להתחבק בסלון או לשמוע שיר…
אז היום בבוקר יאיר התעורר ולא מצא את המוצץ אז הוא בכה. באתי ועזרתי לו למצוא אותו ואז הוא נשכב בחזרה על הרצפה (כי הוא ישן על הרצפה בימינו, זה יותר נעים לו, על הרצפה או על פיקה).
לקחתי כרית ונשכבתי לידו.
והוא שם את היד שלו הקטנה …